דרך שתי נקודות עובר רק קו ישר אחד

פשוט אזלו,

הניתוק הזה שחוויתי בסיני היה עמוק כ"כ לנפש שלי, נכון כ"כ,

שאני מוצאת את עצמי נכנסת ויוצאת, נכנסת ויוצאת לכאן, בלי שום רצון אמיתי להיות.

כל כך הרבה דברים מדהימים שחוויתי,

סיפורים שהייתי רוצה לכתוב,

מפגש עם גבר מהמם ששינה לי את כל מה שסיפרתי לעצמי על עצמי כבר תקופה,

ועוד מפגש עם גבר אחר, שהזכיר לי את העוצמה שיש במשיכה המוחלטת בין גבר לאישה..

חברי לב שאספתי,

אהבה כואבת שממשיכה להכאיב ולעורר אותי, בלי הפסקה...

ואני אחת

שעוד יומיים חוגגת יום הולדת,

בנצח שבנצח, פותחת עשור חדש,

מתכנסת לתוכי, בשקט פנימי לא ברור,

לומדת להמתין לעולם, שהדברים הנכונים לי יקרו בזמנם ובעיתם, 

בלי להניע אותו כל הזמן,

בלי להניע את עצמי,

שזה הכי קשה עבורי.

לומדת לשחרר שליטה, אחיזה, בתוצאה, לתת לאור שלי לזרוח בטבעיות, ברכות, בלי יד מכוונת, שולטת,

בו

ובעיקר

בי.

*מגולם לפרפר *