הגעגוע מתגנב לו, הרצון לפשטות איתך, לפשטות שלא יכולה להגיע, בשקט בתוך כל הטוב שאני מרגישה לאחרונה, בתוך התחושה של להיות אהובה בלי להיות אהובה שלך, אתה שולח הודעה, ואז עוד אחת כשאני לא עונה, ויוצאות ממני שלוש שורות מרוחקות אבל חמות בתגובה, שגם אני וגם אתה יכולים להריח בתוכם את הסערה, של לב שנחבל כ"כ הרבה פעמים שהוא פשוט נזהר, שהוא פשוט נדרך, שהוא הודף אותך ממנו כדי שלא תסתובב כמו הפיל שאתה בחנות החרסינה העדינה שהיא הוא, שהיא הלב שלי, בשקט ממש בלי שאני שמה לב קיבלתי החלטה להמשיך בלעדייך, כי איתך זה כואב מידי, זה אכזרי מידי, ואני ראויה, ראויה באמת, לאהבה שאני, בחזרה, ואין לי רצון יותר לעשות את זה לעצמי, זה לא מגיע לי, אבל בתוכי, עמוק עמוק בפנים, יש פחד, פחד כמהי, שכמו שאני אמשיך גם אתה תמשיך, ובסוף נהפוך לזרים...
אתה כאן, אני שם
סתם שני אנשים.
* נצח שלי *
