יש את הכלבה
היא מתמסרת, כמו שכלבות מתמסרות, כנועות, נאמנות, יושבות לרגלי בעליהן, רק מחכות לליטוף של יד על ראשיהן, מפחדת כשהיא מרגישה את המתח, את קשיחות היד המכה, בתוכה היא גורה עזובה, מחפשת בעלים, מקשקשת בזנבה, הולכת אחרי מי שנראה לה טעים, היא אוהבת שמזיינים אותה בתנועות קצובות, חזקות, בפנים, אוהבת להריח את ריח הזכרים הסובבים אותה מיוחמים, היא יודעת שמי שבסוף יזיין אותה, וירביע, מי שיזריע אותה בזרע שלו זה הזכר הדומיננטי מכולם, זה שיראה אותה, שיראה את כול החלקים שלה, שיזהה את העוצמות ואת השבריריות, שיבוא ויאלף אותה והיא תדע שהיא שלו.
יש את הקטנה
היא שברירית, היא ילדותית, היא הילדה הפנימית, היא הסוערת, הרועשת, הגועשת תמידית, היא האבודה, שצריכה אותך, להיות העוגן שלה, להיות השקט, להיות האיזון, מחכה לך פשוקת איברים ורגליים, שתלמד אותה להזדיין כמו שאתה אוהב, כמה ואיך שאתה אוהב, היא רק רוצה לרצות, להתמסר, לתת לך לגדל אותה, כמו לוליטה, כמו לוליטה שלך ולא של אף אחד אחר...היא צריכה חינוך, גבולות ברורים, היא צריכה לדעת מה עושים ולא עושים והיא תמיד תבדוק אותך, זה לא בשליטתה, היא צריכה להרגיש מוגנת, צריכה לדעת שאתה שומר עליה, שאתה הביטחון שלה, הקטנה.
יש את הזונה,
היא האיד, האישה החושנית, היא הלילית, המשוחררת, היפייפיה, העוצמתית, הפתיינית, היא פורחת כשהיא נכבשת, כשהיא נלקחת, כשהיא מתמסרת, היא זורחת כשמזיינים אותה, כשמשתמשים בה, כשהיא הכל וכלום, כשהיא במימוש הכי פנימי שלה, כשהיא בשימוש כשהיא בשרות, היא קדשה, היא מביאה ריפוי בעצם היותה, בגוף שלה, באהבה שהיא מעניקה, ביכולת שלה לרטוט בתדר התשוקה, בלי גבולות, בלי פחדים, בלי מסכות, בטבעיות גמורה, אלה, מלכה, זונה. היא לא צריכה לעשות כלום כדי שגברים יגיבו אליה, כדי שהדם בתוכם יזרום, כדי שהאיברים שלהם יעמדו לשרותה בשיר מזמור, היא רק צריכה לחייך את החיוך המושלם שלה, המכשף, ולהוציא לשון...
* לוליטהשלך * יומן מסע *