דרך שתי נקודות עובר רק קו ישר אחד

שאין לי שום סיבה להסתפק בפרורים

גם אם הם סופר טעימים,

גם אם הם עם ציפוי חד פעמי,

גם אם הם נראים כמו הדבר האמיתי,

 אבל הוא לא נגיש, לא מתאפשר, לא זמין,

לפעמים אני שוכחת

שאת הגבר שלי אני אמצא פנוי לי לגמרי

שאני הלב שלו

והוא המעיין,

הלב והמעיין

שיזיין אותי בלי סוף, שיוביל אותי להיות

כל מה שאני אמורה להיות,

ולא גרם אחד פחות...

לפעמים אני שוכחת

שהשיווה שבתוכי רואה הכל לעומק,

והוא רואה אותי

רואה ישר לבטן התחתונה,

לשאקטי שאני,

שמפחדת להתמסר לקשר אמיתי ומלא, גם

בחיים וגם של שליטה,

אז היא בוחרת קשרים שאין להם תולדה

קשרים שבהם היא תמיד תישאר

רעבה,

ותכלס, תכלס, תכלס

עם כל מה שיש בי

ומי שאני,

עם צניעות וגם בלי,

אין לי באמת שום

סיבה

לוותר על עצמי. 

* תובנה *