הם היצר הרע שלי,
הם הגבול הפנימי שלי שאני שוב ושוב ושוב ושוב מפרה ושמה שוב לעצמי,
גברים נשואים הם הנו נו נו שלי,
הם רגשות האשם שלי,
השיח הקשוח שלי עם עצמי,
תזכורת לכמה שאין לי עמוד שידרה, ואין לי גם מילה, כי אם היתה לי, לא הייתי עכשיו שוכבת קשורה פה מולך, לא היית אתה בוחש בי, הולם בתוכי בלי סוף ובלי התחלה,
גברים נשואים הם הפרי האסור שלי, שיש לו טעם של עוד וטעם מתוק, וטעם אסור, וטעם של ריגוש וטעם מסוכן של בחירה גרועה, זה התדר שלי הרוחני שאני שוחקת בכל פעם כזו של אהבה אסורה,
גברים נשואים זה תזכורת לך, לבית שלך שהתפרק איתי ובילעדיי, זה תזכורת למבט של אישתך, לתחינה, לשינאה, תזכורת למה שמכתוב, למה ששינה צורה, תזכורת לעצמי שמשנה צורה,
מנסה להבין עם עצמי מה העניין בין כל כך הרבה בחירה, לבחור דווקא את אלו שלא יכול להיות איתם כלום, דווקא את אלו שמנשקים אותי בלילה והולכים, דווקא את אלו שאני גונבת, שהם בעצמם גונבים, רגעים של חסד מדהים, מלאים באהבה ובאוויר, למה לא לבחור את זה שנשאר? את זה שקם איתי מחר, את זה שאני אתעורר עם הזין שלו בתוכי? ויש כל כך הרבה מהם, גם פה וגם בעולם האמיתי ועדיין הם לא עם טבעת על היד אז זה לא קורם עור וגידים,
מנסה להבין עם עצמי בכנות האם זו התחרות? ומתייסרת מההבנה שגם זה חלק, להיות בלתי ניתנת להשוואה למה שיש לך בבית, לדעת שאין אישה כמוני, שאין לה ברירה, או תחרות, או בחירה ומתרחקת מעצמי, מהכאב של אותה אישה, מתנערת ממנו כמו זונה מיומנת שאין לה רגשות ובתמורה היא משלמת בלב הטוב שלה, בלב הטוב שלה...
בתוכי אני כבר חושדת בי שגברים נשואים זה להיות בקשר בלי להיות בקשר, זה תמיד להשאיר פתח קטן, בלתי קשור, כמו גשר של מלח, תלוי, לא מחוייב, לא ברור
בשבילך אם תשוב.
* אחטא ואשוב *
