אתה לוחש לתוכי
כף היד שלך מחזיקה את השיער שלי בכוח
מייצבת את הפה היפה שלי, מייצבת אותי, על מקומי פרושה מולך,
הירכיים שלך סוגרות על הצוואר שלי במין תנועה כזו שקשה לי לשחזר,
האגן שלך עולה ויורד, מכניס לי את הזין שלך עמוק לתוך הפה ואז עוד, יותר עמוק
"אין לך לאן ללכת", "אין לך למי", "את לכודה" המילים שלך מהדהדות בתוכי, אני מרגישה את הלחץ נבנה בתוכי,
אתה בועל לי את הפה, ממלא אותו בך, לוקח את החרות שלי שמסרתי לידך, האגן שלך ננעץ בתוכי, בא לי להזיז את הראש, אני יכולה להזיז את הראש, אני יכולה ללכת ולהראות לך שאני כבר לא שם במקום הזה מולך עוד, אבל אני פשוט נשארת, בדיוק שם, מונחת כמו זבח יפייפה במזבח שלך, במקום שבו העלת אותי לעולה, שהעלתי אותי לעולה, תחת כנפי השכינה, עם הפה פתוח בדיוק בזווית הנכונה, ואתה אוחז בשיער שלי, מכוון לי את הראש, ואני גונחת מתשוקה, מכמיהה, מבושה, מערבוב של הגניחות שלך, מערבוב של הנאה שלי, אלוהים, כמה הנאה יש לי מלהיות כלי לשימושך, לשרותך, לסיפוקך, כמה הנאה יש לי מלהיות שם קטנה, כל כך קטנה מולך,
להרגיש אותך מתפרק לי בפה, מצמיד לי אותו עוד יותר, בגניחה אחת חזקה, לבלוע אותך, את הטעם שלך שנספג בתוכי בפליאה, כמה הנאה יש לי מלדעת שעם אף אישה אתה לא משתחרר ככה, שעם אף אישה אתה לא באמת אתה, אתה לא הזאב הזה שאני מאכילה ומאלפת בטיפשותי כי רבה, זורקת לו פרורים, של עדינות נשית, שבריריות, של מיניות מתפרצת, של תשוקה בוערת, של חיבור רוחני שרואה דרכך, של לובן של גוף ברוך אינסופי, שברירי, כנוע, שלך,
והוא מריח אותי, מריח את הייחום שלי, ומוריד את הכסות, את העטיפה, טורף אותי, כמו שאני מבקשת, כמו שאני כמהה, כמו שאני רוצה,
כמו זו שבנפשה ובגופה,
כמעט בלי שתרגיש
כמעט בלי שתדע
לוכדת אותך.
* איפכא מסתברא *
