שיכולים לעמוד בקצב שלך..."
אתה כותב לי, יום אחרי שהיינו יחד, שהפתעת אותי והגעת למלון בו הייתי, שטיילת איתי ונגעת בי, ואהבת אותי וזיינת אותי, שהכאבת לי וטרפת אותי ובעיקר הטרפת אותי...
ונתת לי למצוץ לך מהשפה, לינוק אותה, תוך כדי שאני צוללת לשינה נקיה, רגועה, מתוקה, כמו שלא היתה לי הרבה זמן, אני מנסה להעלות מה הרגשתי בחצי השעה הזו שבה רק הסתכלת עלי מתחתיך, כשהשפה התחתונה שלך נמצצת כמו מוצץ בפה שלי, שהפנים היפות שלי ממש קרובות לשלך ואתה עייף כל כך להרדם גם ולא יכול להרשות לעצמך לפספס את הרגע הזה, הטהור, החושני, המושלם.
אני נזכרת שהתעוררתי מתוך היניקות שלי, כמו תינוקת וקלטתי שהשפה שלך עדיין בפה שלי וראיתי את העיניים שלך מלאות פליאה, מהסיטואציה, ממני, ממך, וכל מה שיוצא ממך זה שאין לי מושג כמה שאתה אוהב אותי כל כך, וזה עוד מנסה להבין של מי המוצץ הזה שבפה שלי וזה מעורר בי תמיהה,
רגע לפני שהרדמת אותי עוד החזקת את הידיים שלי בכוח מעל הראש שלי, כשהאגן שלך נע מעלי בכוח, כשהעיניים שלך רושפות אש לשלי, ושלי רכות מולך, מתמסרות לכוח שלך עלי, שרידי המאבק העדין שהיה ביננו שכחו, כאב המפרקים שלי שניסו להשתחרר מכפות הידיים החזקות שלך תחתיך עכשיו, רכות, מקבלות אותך מבלי להאבק, ועכשיו זה רק אתה פה מעלי, זו רק אני נבעלת תחתיך, נכנעת, נפתחת ואתה לוקח שם את שלל המלחמה שלך, הקרב, מסתובב כמו מצביא מול לגיון חייליו, ורגע אחרי אתה מגמיר אותי, כשאתה נושך את הפטמות שלי בכאב שקשה לי לבטא מלווה בעונג המגע שלי בעצמי, במין שילוב כזה, שמוליד בי גמירה מדהימה וצחוק מתגלגל, וזה לא מספיק לך ואתה טורף אותי בטרוף שכזה, מרים לי את האגן עם האגרופים שלך והפה שלך עושה בכוס שלי כשפים ובין לבין הגניחות שלי, האנקות שלי, הצעקות, אני חושבת על החדר הצמוד לזה של "המטפלת" וזה בין מטריף אותי למבהיל אותי לחשוב מה הם שומעים ובלי לרצות אני קצת עוצרת את עצמי, למרות שזה גם מרטיב ואז אני יורדת לך, כמו איך שאני אוהבת, כמו איך שאני יודעת שאתה אוהב, עם כל החשק, עם הכניעה, עם לתת לך למלא אותי בפה המתוק שלי, בכולו, בבעילה,
וכשהכל נגמר אתה מרדים אותי עם השפה התחתונה, נותן לי למצוץ אותה מתוך שינה ואני מתעוררת כמו נסיכה, כשהשפה שלך עוד בפה שלי, ושוב נשיקה ועוד גל של הגוף שלי, ועוד זרם שעובר ושוב אתה בתוכי, חודר אלי בטרוף, בחושניות, בכוח, לוקח עוד ועוד ממני, לא מוותר על כל רגע שאתה יכול להיות בתוכי, על כל דקה, על כל שניה,
ורגע אחרי, אני מסופקת ורגועה, אתה עומד ללכת, אתה מנשק אותי ושניה משתהה יתר על המידה ואז שוב, הגל שבי עולה, אני לא שולטת עליו, הוא פשוט קורה, והזרם עובר בין שנינו, ואני עליך פתאום, בתנוחת לוטוס, ואתה מנשק אותי ונוגע בי וזה כמו לולאה, כמו לימבו כזה שיש בו רק התחלה, שלא הולך להיגמר, כמו תחושת דז'וו מעייפת ומדהימה, ואתה בודק אותי שוב, כשכולי פתוחה מולך וקולט שאני רטובה, ומבין שאם לא תצא לי מהחדר, לא תיצא בכלל, בשום צורה, ואתה מניח אותי על המיטה, מכסה אותי בשמיכה, מנשק לי את הפה ואת הראש, את כפות הרגליים וסוגר את הדלת ביציאה,
למחרת תכתוב לי כמה שהיה מדהים, חיבור טבעי שהעיף גם אותי, ותוסיף שאתה לא חושב שיש גבר שיוכל לעמוד בקצב שלי, בצורך שלי, ברעב, ביצריות, באופן שבו אני צריכה ששוב ושוב ימלאו אותי, ואז שוב, שימלאו אותי,
ותשאיר אותי חושבת, אולי קצת חוששת, מרגישה בפעם המיליון שאני מידי, אולי אפילו מוגזמת, נזכרת למה התגרשתי ומחליטה שזה יהיה הסימן שלי שמצאתי אותו, את הגבר שלי, שירצה לזיין אותי יותר ממה שאני ארצה שהוא יזיין אותי, וזה חתיכת אתגר, ששיקפת לי,
מקווה שיש אחד כזה, מחזיקה לי אצבעות, שאוכל לחיות את החיים שלי, עם הגבר האחד שלי, שהקצב שלי לא ירתיע אותו, שלא אהיה מוגזמת או מידי
בשבילו.
* מידי *
