דרך שתי נקודות עובר רק קו ישר אחד

ואיכשהו החיים ממשיכים

אין לי מושג איך,

מעולם לא הרגשתי תלושה יותר

יש את כאב המשיכה אבל גרוע ממנו הוא כאב ההעדר, קצת כמו פעם כשהוציאו שערות בשעווה, לוקח זמן של שורף ואדום עד שהרגל נראת יפה,

אין לי מושג מי אני יותר,

לא יודעת מי זו שתהיה,

לא מבינה איך עשיתי את זה, או למה, פתאום הכל נראה חסר משמעות, מי מתגרשת בשביל כזו שטות, חלום מטופש, תראי מה היה לך לפני, חרטה מכרסמת, קרקע שנשמטת, נרדמת בבתים של חברים, על מזרן ברצפה, כשכל מה שבא לי זה פעם כשהיית מלטף אותי עד שהייתי ישנה, אין לי טעם מכלום, אין לי חשק לכלום.

כמו סוסה עם כיסוי עיניים, הלכת והלכת...

ועכשיו מה?

מתישהו זה יעבור ואני אראה כמה זה היה מדוייק,

כמה יפה לי חלק,

כמה נכון לי לחלום.

* הרהורי חרטה *