גבר שלי
כמעט 3 חודשים מאז שהתגרשנו והלב שלי יוצא אליך רק יותר ויותר, נפתח אליך רק יותר ויותר, אני אוהבת אותך באמת, על אמת, אוהבת אותך כמו שרק אהבה יכולה להיות, רכה, חמה, ובלתי תלויה, אוהבת בלי אחיזה בך, אוהבת בלי תנאי, הכעס שהיה לי כלפיך על כל השנים, שלא זיינת אותי, שלא האכלת אותי, נגמר, נגמר התסכול שסחבתי עליך בייחוד בשנה האחרונה, האשמה שהאשמתי אותך שבגללך אני מזנה את עצמי, שבגללך אני מזנה, הרעב הזה שחי בי שבתוך תוכי האשמתי בו אותך,
הכל שלי עכשיו, יש לי אחריות מלאה עלי, רוצה חום? זה שלך, רוצה זיון? זה שלך, רוצה גבר שיהיה איתך? זה שלך...
ואני מגלה שאני הרבה יותר מוחזקת, הרבה יותר אסופה כשאני מחזיקה את האחריות שלי על עצמי, כשאני לא מפזרת אותה, כשאני נשארת בכאב שלי ולא בורחת ומאשימה,
100% אחריות מלאה על החיים שלי, לא מגלגלת אותה לאף אחד, אין את מי להאשים עוד, יש רק אותי פה שמאכילה אותי או מרעיבה אותי כמו שנראה לי, כמו שאני מנסה להיות עבורי, בדיוק או כמעט..
ויש בתוכי שקט, שקט של אישה שנולדת, שקט של אישה שיולדת, שקט של בריאה חדשה שנוצרת, ואני יולדת אותי בקדושה שמאירה אותי וחומלת עלי ונכונה לי ונכונה...
טוב לי לא להאשים אותך בכלום, פשוט לאהוב אותך, לראות את העיניים הטובות שלך ולהתפלל לטוב שיקיף אותך, שיאיר אותך, שישמור על כול כולך, כמו שמגיע לך,
טוב לי לאהוב אותך גם כשאתה לא שלי, טוב לי לשמור עליך גם כשאתה לא שלי, אתה תמיד תשאר שלי גם כשאתה לא, אתה תמיד תהיה שלי גם כשאתה לא,
אתה תמיד תהיה
שלי ושלא.
* שלך ושלא *
