זו התנוחה שאני הכי אוהבת...
עוד לפני שידעתי מהי, עוד לפני שידעתי לתת לה שם, כילדה, הייתי מתחרמנת מלראות כלבים מזדווגים, מאחור, ולמרות שזה לא אותו החור, הספיקה לי הבעילה הזו, האחורנית, המצמיתה, המשתקת, התחושה הזו הננעלת של הגוף, בלי בחירה, 100% של בעלות ולקיחה...
מאז שאני נשואה, כשהתחלתי לעשות סקס, ביקשתי להתנסות בה, אבל זה לא צלח את הפחד של בעלי (לשעבר) להכאיב לי, לא צלח את החשש שלו, זה היה לפני שידעתי שאני אוהבת כאב, לפני שהוא ידע שזה יתווסף לעוד ועוד דברים שאני רוצה והוא חושש,
בשנה האחרונה מאז שאני בכלוב יצא לי סוף סוף להכיר את עצמי בתנוחה הזו, זה היה בדיוק כמו שדמיינתי, עוצמתי מאוד, בעילה מופלאה, מאחור, לוקחת את כל כולי בכל פעם שכזו, אבל זה היה כ"כ מעט, כ"כ נדיר בנוף, לרוב זה לא הבשיל לשם בכלל, זה היה נגמר לפני שזה היה מתחיל בכלל, האמת היא שכבר חודשים לא הייתי עם גבר מפה, כבר חודשים שאני לא מרגישה פנויה לקשר מכל סוג, וכשאני יוצאת עם גברים בחיים האמיתיים זה לא מגיע לשם בכלל, זה כאילו שרק פה, בעולם המקביל, זו תנוחה שטרוויאלי לדרוש (ולקבל, כמו גדול),
חיבור אנאלי מבקש ממני חיבור של רגש, של התמסרות, ולרוב אני לא שם, לא מגיעה לשם בכלל.
למה אני כותבת על זה? כי הבנתי שכמה שאני אוהבת את התנוחה הזו, אני לא אוהבת להתעסק בתופעות הלוואי שלה, לא אוהבת את החוקן, את ההתכוננות הזו שלא תמיד מתאפשרת וגם פוגמת בספונטניות בעיניי , לא אוהבת את תחושת הפחד מהלדמיין איך הזין שלו יראה כשהוא יצא ממני, לא אוהבת את הפספוסים שכבר יצא לי לחוות , את תחושת הרפיון של פי הטבעת אחר כך, מגע השריר המתרחב, שזה לכשעצמו מפחיד אותי וגרם לי לאחרונה לפדיחת על חלל במיוחד שזה סוג של נס שאני בכלל כותבת עליה עכשיו, כל פעם כזו כ"כ מגעילה אותי וסוגרת, מכווצת אותי וגורמת לי להימנע מהתנוחה שאני הכי אוהבת, לוקח לי חודשים מפעם לפעם, פשוט כי זה כל פעם מחדש סוג של טראומה שאני צריכה לעבד בתוכי ולהרגיע ולתת לה הזדמנות שניה,
שברתי צום השבוע של חודשים, עם גבר מהמם שהכרתי כאן ומלכתחילה כשמצאתי את עצמי אומרת לו "כן" זה הפתיע אותי ממש, והסקס איתו היה בדיוק כמו שאני אוהבת, חזק, לוקח, מרגיש, כואב, חושני ורך, והזין שלו היה היפה שראיתי, והרגשתי איתו כל כך נוח עם הגוף שלי והמיניות, והוא היה יותר מיני ממני שזה היה נס כשלעצמו, והאנאלי איתו היה חלום, באמת חלום, באמצע הלילה, כשהגוף כולו ברפיון, וכולי רטובה מים של השפרצות שהוא הוציא ממני, והחלום הזה היה קסום, עד שהוא הפך כמה שעות אחר כך לחלום בלהות, ויקח לי זמן לשחרר את המראות, אולי אני מגזימה אבל מבחינתי יקח לי לנסות אנאלי שוב רק עוד חצי שנה לפחות וזה מבאס אותי כי אני כל כך אוהבת, ולמרות שהוא הגיב הרבה יותר טוב ממני, אני איכשהו עדיין מרגישה שרק גבר שלא נגעל מכלום יכול לעזור לי לשחרר את הלולאה הזו שרודפת אותי, לשחרר אותי לאהוב את הגוף שלי, עד הסוף, גם בהפרשות הכי מביכות, הכי מביישות
הכי מגעילות.
הכי אני כשאני מייללת, משותקת, מזיעה, מיוחמת, מרותקת, מריחה כמו חתולת הרחוב שאני.
* וידוי *
