להתחיל את היום הזה,
מרגישה מרוקנת מאוויר,
הלבד הזה לבד לי מידי,
ואין לי רצון להכניס או לתחזק יותר שום דבר ואף אחד שלא מדוייק לחיי,
צריכה כוחות להתרומם מהמיטה הזו
להכין קופסאות אוכל מקושטות בקסמים של חלומות, מתוקים, של חיבוקים קטנים חמים,
צריכה כוחות לעבור היום מהבוקר ועד הצהריים, שבעה אנשים, טיפולים ממושכים, אחד אחרי השני, עלי מניחים את החיים שלהם והכאבים שלהם, צריכה כוחות להדהד, לחייך, לתמוך, להאמין
צריכה כוחות לחזור לבית אח"כ, למשמרת שניה של ילדים אחרי קייטנות, לעצור את הדמעות, את הלבד הזה, שהוא לבד לי עד מאוד,
צריכה כוחות לסיים דוחות של מע"מ, הוצאות, הכנסות, מה שאני לא אוהבת להתעסק בו, כבר חודשים ממתין לי שאבוא,
צריכה כוחות לסדר את הבית, לנשום עמוק, להכין ארוחת ערב, מקלחות, להציב גבולות מסך, לומר הערב שזה בסדר שהם יראו קצת עוד,
צריכה כוחות להתקלח אחרי כל זה,
להיכנס שוב למיטה לבד
לא לחשוב על הלבד שלי,
לשקוע בחלומות.
* אחרי המעשים נמשכים הלבבות *
