בכול הצמתים החשובים אתה תמיד איתי,
יום הולדת שלך, שלי, מיד אחרי הגרושין,
ואיכשהו גם אתמול, בערב של ט"ו באב, כשכבר חשבתי שאחגוג אותו לבדי, באהבה עצמית לעצמי,
ואיכשהו אתה מוביל אותי כמו תמיד לנקודה מושלמת ביער הקבוע, בדיוק בקצה שלו, בדיוק מתחת לירח המלא, שמאיר עלינו באהבה,
ואיכשהו הלשונות שלנו לא מפסיקות לומר שירה, ואיכשהו הידיים שלך פורמות אותי מהשמלה הקצרה, ואיכשהו אני מפושקת עירומה, חוץ מחוטיני קטן שאתה מותח ומורח ומזיז בלי הפסקה, ואיכשהו הידיים שלך סוגרות על הצוואר שלי, בזמן שהלשון שלך תחובה לתוכי, מלקקת אותי, בזמן שהזיפים שלך שורטים אותי, מכאיבים לי, בכוונה תחילה,
ואיכשהו אני מיוחמת כמו חתולה, מייללת כמו זאבה, נוהמת כמו דובה, שואגת כמו לביאה, ואיכשהו אני עושה יותר מידי רעש אפילו בשבילך, ואיכשהו אתה תוחב אצבע לפה שלי בזמן שאתה יונק אותי, כדי שאמצוץ אותה, כמו תינוקת, אשתוק וארגע...
ואיכשהו זה פועל עלי כמו קסם, ואיכשהו אתה אבא שלי עכשיו ואני הכי קטנה שלך, ואיכשהו אתה יונק ממני חזק כמו שאני אוהבת וצריכה, ואיכשהו הכאב הזה של היניקות שלך, של הביסים מעיר בי את השדה, ואיכשהו אתה מושך אותי אליך ואיכשהו הלשון שלי מלקקת את כולך, במיוחד בצוואר הגברי שלך, יונקת את האף שלך, מוצצת את התנוכים, מורחת מלא רוק שלי על כל העור השזוף, השרירי הזה שלך, ואיכשהו אתה מתחיל לגנוח, ואני רק מאיצה, ומהצוואר יורדת ללקק את הכתפיים שלך, את הזרוע, נושכת, מרחפת, מכאיבה, מגיעה לכף היד ומללקקת אותה, מכניסה ומוציאה את האצבעות, ממלאה אותה בהבל הפה שלי, בחום שלי, כמו היית אדוני ואני הכלבה שלך, ואיכשהו אתה ביד אחת מלטף אותי ובשניה חונק אותי ומוריד אותי לזין שלך, ואיכשהו אני מתחילה מלהריח אותך, להכניס את הריח שלך, הגברי, המתוק, המלוח לכל תא ותא בגוף שלי, ואיכשהו אני מתחילה דווקא מהאשכים, מכניסה אותם לפה, ממלאה אותם בהבל הפה שלי, הרטוב, החם, הממכר, הנעים, ואז איכשהו מוצאת את הזין שלך בתוך הפה שלי, בתנועות איטיות, ארוכות, מכניסה אותו, את כל הגודל שלו לתוך עומק הגרון שלי, עד הענבל, עד שאני מתקשה לנשום חופשי, ואיך שהוא אני נחנקת ומריירת, משתנקת, אבל לא מפסיקה, ואתה מחזיק לי את הראש, מרפה את עצמך אחורנית, מכניס לתוכי את כל זכרותך, נאנח, גונח, בתשוקה, ואיכשהו בתוך כל הסערה הזו שלי, שלנו, שלך, אתה שולף אותי ממך, מרים את הראש שלי ומזכיר לי שאני עושה לך ואיתך רק מה שנכון לי לעשות, לא שום דבר שהוא לא מתוך בחירה פנימית מלאה, ואיכשהו אתה רואה אותי כמו תמיד, עד עומק הוויתיי המתוקה, ואיכשהו אתה פורש אותי על שולחן פיקניק, מעלנו הירח היפה ביותר שיצא לי לראות, כשאני עם הראש הפוכה, ואיכשהו אתה מצלם אותי, כמו תמיד, כמו צלם, התמונות הכי מיוחדות ויפות שלי יוצאות, דרך העיניים שלך ואיכשהו אתה חודר אלי ומזריע אותי ונותן לי לרגע להפרות בתוכי את הזרע שלך,
את כל האהבה הזו שיש לי אליך,
שיש לך אלי,
שיש לנו עוד לחוות,
ואיכשהו הנפש שלנו שוב מתאחדת, באיחוד הגוף, הנשמה, בעומק של החיבור הפילאי הזה ביננו
עד הפעם הבאה.
* רגע *
