אתה כותב לי, מתחנן, אין לך יום ואין לך לילה, אתה חולם אותי גם כשאתה ער, מרגיש את הגוף החם המפושק שלי תחתיך, מדמיין שאתה ממולל את הרטיבות החמה, הסמיכה, המטורפת שלי בין אצבעותייך, השפתיים שלי מתרחבות כמו גם העיניים בפליאה אין סופית, מהולה בכאב, כל פעם מחדש כשאתה חודר אלי, מועך אותי לקיר, היד שלך סביב הצוואר שלי כמו שתמיד היית, "ספרי לי" אתה כותב לי שוב, מחכה לתשובה שלי, ליחס ממני כמו מודה אני מלפנייך...
אני לא צריכה שתכתוב לי את זה, גם בלי המילים שלך, אני יודעת לבד, מרגישה,
כמו מכשפה ידעתי שהיום הזה יגיע, היום שבו תבין שאיבדת אותי, היום שבו תקלוט את המשמעות למה שהיה לך ביד, שהייתי לך ביד, כול כולי כמו פרח נדיר, כמו מושא התשוקות שלך, האישה שבשעת לילה מאוחרת היית מספר לי שהתפללת עליה, עלי, הגיעה עד אליך, בסתם יום של חול אחד, קדושה וקדשה, חול וקודש, כמו שרצית כל כך, ובעיקר אור זורח של אהבה טהורה, נקיה, שרצתה אותך כל כך, שנכנסה לבין הידיים שלך ולא יצאה משם למשך שנתיים, של און ואוף, של גירושים שלך, של גירושים שלה, של תשוקה ששורפת הכל, של אהבה שמעולם לא אהבתי כמו שאהבתי כשאהבתי אותך אז, לפני כולי, לפני הכל. כי חולת אהבה הייתי...
אני נזכרת בימים האלו וצמרמורת עוברת לי לאורך עמוד השידרה, נזכרת איך כמעט איבדתי הכל בשבילך, נזכרת איך רק עם הפנים שלך הייתי גומרת כשהייתי נוגעת בעצמי, אבל לעולם, לעולם לא כשאני איתך,
כמה פצעים חרכת לי בנפש, כמה עבודה רגשית אני עושה עם עצמי לרפא את הכאב ממך, כמו פיל בחנות חרסינה שהיא הלב שלי, ריסקת ומעכת את כל מה שגידלתי שם, בחממה הקטנה בין חדרי הלב שלי, בסבלנות והתמדה, כמה התפללתי ליום הזה, שאלך ממך ולא אסתכל יותר לאחור, והנה הוא הגיע, כבר חודשים שכל הודעה ממך מעוררת בי סלידה, אני מתרחקת, בגוף ובנפש, ובעיקר בנשמה, ואתה מרגיש את זה ונצמד, מנסה להפיח חיים בי ובנו, כמו בגופה דוממת, פרפורים אחרונים והיא עוד רגע עוברת צד..
ויש שם הכל "אני אוהב אותך יותר מהכל" "אני אתן לך את הכל" אני אהיה הגבר הזה שחלמת שאני אהיה" "אני לא אנטוש אותך בחיים, אני לא אדחה" "אני אזיין אותך כמו איך שרק אני יודע" "אני אגדל את הילדים שלך כאילו הם שלי" "את לא יוצאת לי מהראש" והכי יש שם "אני מדמיין אותך עם כל אישה שאני נמצא, אני לא מסוגל להמשיך, את כל הזמן שם", "כישפת אותי והמשכת הלאה..."
וזה העיקר וזה הסוף, וזה הכאב שלך הכי גדול, איבדת במו ידייך את האהבה הכי גדולה שחווית,
איבדת אותי, גם כשלפעמים אני מרשה לעצמי בלב, עם הצעצוע שלי להודות, שגם אם לעולם לא ארגיש שוב מה שהרגשתי אליך, גם אם לא אהיה חולת אהבה עוד, למיטה חולה ותהיה דמוית פוטנציאל כמה שתהיה, ותהיה עמוקה כמה שתהיה, ותהיה חול וקודש כמו שאני צריכה, כמה שתהיה...
אני לעולם, לעולם
לא אכנס עוד.
מריחה אותן מקילומטרים ולא משנה הכסות.
נערה הייתי וגם זקנתי ועוד אדע טעמה של אהבה בריאה, מרפא, שוב...
* חלסנה *
