מחר אתה רוצה שאני אכיר את הבן הקטן שלך,
בסוג של סיפור שאתה מספר לו ומפגיש ביננו,
ואיכשהו מאז שאמרת לי אין בי מנוחה,
מנסה להסביר לך אותי, את כל השריטות שבי, אינסוף שריטות, בריאות, חולות, פגיעות, יפייפיות, מכוערות,
מנסה להסביר לך מי אני לפני שתיפול למראה עיניים, לחיוך, לעיניים המאירות שלי, לפני שתרצה להכניס אותי ולהיכנס אלי עמוק כ"כ , מנסה להסביר לך מי אני לפני שתראה את החוכמה, את העומק, את הרגישות שפועמת בתוכי, לפני שתראה את העוצמה, את חוש ההומור, את היופי הזורח הפנימי, החיצוני, לפני הכל, לפני שתיפול, מנסה לספר לך בחלקי מילים ומשפטים, לגלות לך אותי, למקרה שחשבת שהצללים שלי פשוטים, רגועים, מנסה לומר לך עד כמה הראש שלי קינקי, עד כמה הוא עף וחד, עד כמה אין בי שום גבולות, עד כמה יש בי אינסוף גבולות, פחדים, שעוצרים אותי, את כמה שאני לבנה שזקוקה לשמש שלי, ואתה שומע מעט, לא לגמרי מבין, מחייך, דלוק, מודלק, מנסה לדחוף אותי לעזוב את הבית שלי ולעבור לגור לבד, לא רואה עד כמה הקצב שלי מדברי , בדיוק כמו הקצב הפנימי, אישה שמבשילה מהר מהר לאט לאט, עוד לא סיפרתי לך עליו, על הצל הכי גדול שלי, זה שעוד רגע ארבע שנים בחיי, זה שהפך את היום ללילה ואת הלילה ליום, זה שאני בורחת מפניו, זה שאין לי לאן לברוח מפניו, זה שלצערי כל פעם מרכיב ומחבר אותי מחדש..
זה שהזרע שלו עכשיו בתוכי, בלי שתדע, בלי גאווה, אבל אם להיות כנה גם בלי בושה, כמו נידונה לסוף ידוע מראש, של גבר אחרי גבר בחיי, המודלקים, המאוהבים, הנופלים, מכורים אלי כמו שאני מכורה אליו.
מנסה לספר לך אותי...
* ילדה טובה *