גורמת לשלי להתאייד,
ככה ברגע, בין מלמולי ברכות, בין ארוחות, לפני ואחרי הנחת התפילין, בין התפילות,
איך לספר לך את הקדשה הקדושה שאני, בלי שתברח לאנחות?
אתה כותב לי את תחילת המילה תחתונים רק עם ת' ושלוש נקודות, מדמיינת אותך מסמיק כשאני כותבת לך את המילה דגדגן, ככה, כמו שהיא, בלי רמזים, בלי טשטושים, בלי מחיקות
איך לספר לך שאני כותבת תשוקה ואהבה וכאב של לב וזיונים ואהבות?
אתה לוחש לי שאתה אוהב את התחרות האלו שאני שמה עלי לעת ערב בתמונות, ואני רק חושבת מה יקרה אם תדע שככה הייתי הולכת, ממש עד לא מזמן, רק עם התחרה השחורה, השקופה הזו, עם הפיטמות הזקורות, והיו מריירים עלי בערמות, בלי להניח עלי אצבע, כמו הנרות של חנוכה, לראותה בלבד, עד שהיה אפשר גם עוד..
אתה יונק ממני חזק מידי, בדחיפות מידי, זה כואב לי, מעיר בתוכי רעב ישן שכבר הרדמתי בפקעת של גניחות, ושואל אם הכאבת לי מידי, מנשק אותי בעדינות של נסיכות, איך לספר לך שעוד לא התחלת בכלל להכאיב לי, לנשוך אותי כמו שאני אוהבת, להשאיר עלי סימנים סימנים, כחולים וסגולים שירטיבו אותי, שאוכל להיזכר, כל פעם שאשכח את עצמי, שאמציא את עצמי מחדש, שאשכח מי אני בשבילך, בשבילי
שלא אזכור.