מנסה כבר כמה ימים לנסח את התחושות שלי ולפרוק אבל לא מצליחה.
ימים מוזרים מלאי מחשבות על מיליון דברים. על מה היה ויהיה, על מי כן ומי לא. עלי, הרצונות שלי, הגבולות שלי.
כל כמה זמן כותב לי ש. פעם אמרתי למישהי שהוא כמו נטפליקס - או שעושה בינג׳ מטורף של כמה ימים או רואה פרק פעם בחודש. אז היום הוא כתב לי.
מה עם הזין שלי תקוע בתוכך?
ולזיין לך את הצורה?
פעם, זה היה מרטיב אותי עוד לפני שסיימתי לקרוא. היום, כלום. אדישות גמורה.
הצעה מפתה :)
אני עונה לו
לוחץ לי הזין
מת לדחוף לך אותו
ולזיין אותך חזק
אני לא יכולה לשחק
את יכולה הכל
את יכולה לראות את הזין שלי
(וככה זה המשיך והמשיך)
אני רוצה להשפריץ ממך
ולראות אותך מלאה בשפיך
אתה יודע, אני לא אוהבת להיות מלאה בשפיך. זה לא עושה לי את זה.
אז את רוצה את הסנטר שלי?
(יש לי חולשה לא מוסברת לסנטר המרובע ההורס שלו, עם הגומה באמצע)
אני רוצה את הסנטר שלך עמוק בין הרגליים שלי.
הוא שולח תמונה של הזין העומד שלו. זקור כמו האייפל ביום שמשי. באמת, יש לו זין לתפארת, זין של פורנו, זין שכבר ראיתי גברים אחרים מרגישים אי נוחות לידו. זין כל כל כל כך יפה. באמת. באמת שאין דברים כאלה.
זה מעכשיו?
כן
ומה את יכולה לעשות עם זה?
כלום. אני בעבודה.
וככה נגמרה השיחה. ואני נותרתי יבשה כמו בתחילתה.
לפני כמה שבועות (אולי זה חודשים?) שלחתי לו את הבלוג שלי, שיראה מה באמת מרטיב אותי. שידע שאם הוא רוצה להיפגש איתי, הוא יצטרך, ככל הנראה, לזחול קצת על הרצפה, ללקק ולמצוץ אצבעות, לספוג כאב ברמות שונות ובעיקר להיות למטה.
הוא לא הפנים.
ואני, שמספיק מחשבה חרמנית אחת ואני כבר בהצפה שמרטיבה אפילו את המכנסיים, כבר לא מוכנה להתפשר על המיניות שלי.
זה עושה אותי גאה בעצמי ועצובה על סיומה של תקופה. כנראה אחת מיני רבות.
