שיחות קשות גורמות לי לערבוב של חרמנות, חרטה ובילבול. אני שונאת לנהל אותן, אני לא טובה בזה ותמיד נשאר לי טעם רע בסוף.
כשהן נגמרות, אפילו אם לא נגמרות בעיקרון אלא רק מופסקות כי טכנית אי אפשר להמשיך לדבר, אני חייבת לפרוק את כל המתח שהצטבר מהן.
יש דרך טובה יותר לפרוק מתח מאורגזמה? לא חושבת. לא מצאתי אחת, לפחות.
אז כשכולי עוד עסוקה רגשית בשיחה, המוח שלי כבר נודד לכוס. ואני מתחילה לדמיין.
אני מדמיינת איך אני מפשיטה אותו בצורה טכנית, גסה אפילו, מורידה לו את הבגדים במיאוס כזה, בכעס שהם מפריעים לי להגיע לעיקר.
וכשהוא ניצב מולי עירום, (אני כל כך אוהבת להסתכל עליו כשהוא עירום) אני אעביר את הציפורניים על כל מילימטר בגוף המהמם שלו. הוא ינסה להגיד דברים ואני אשתיק אותו.
אתה בשקט עכשיו. שקט.
והידיים שלי יטיילו מהראש, לצוואר, לגב, לפטמות, לבטן, לגב התחתון, לתחת, פלח אחד, פלח שני, בחריץ, היד תישלח בין הרגליים מה שיגרום לו לפשק אותן, ציפורניים יעברו על הרווח האהוב שלי, על הביצים, בחיבור של הרגל לבסיס הזין, מסביב לזין ויעזבו.
הזין כבר מתחיל להתעורר, מנסה להבין מה הולך לקרות. וכשהוא עוד רפוי אבל לא לגמרי, הוא יכנס לפה. אני אשאב אותו בלי ידיים, רק בעזרת המציצה, פנימה והחוצה וארגיש איך הוא מתקשה לי בפה, עם כל שאיבה פנימה הוא גדל, עד שהקצה שלו כבר נוגע לי בקצה הגרון.
ואז, הבן אדם שמחובר לזין הזה יזרק על המיטה, אני אטפס מעליו, לא לפני שהורדתי את התחתונים המאוד רטובים שלי, אתיישב עליו ואכניס את הזין הקשה בין שפתי הכוס הרטוב שלי.
הוא לא יחדור אלי, הוא ינוח בתוך הרטיבות שנוזלת ממני, כשאני מניעה את האגן שלי קדימה ואחורה, מרגישה אותו מתחכך לי בכל החורים ובדגדגן.
כשארגיש כבר שהגירוי עצום ואני כבר בקושי מצליחה להחזיק, אני אתפוס את הזין ביד שלי ואשפשף את הכיפה על הדגדגן במהירות עד שזרמים אדירים של עונג יתפוצצו מכיוון הכוס שלי וישלחו גלים לאורך כל הגוף, וכולי ארעד, ואגנח כבר בלי שליטה, בלי לחשוב על הזין הזה שאני מוחצת עכשיו ביד שלי ומשפשפת אותו בכוח על הדגדגן שלי, כי הוא כרגע כלי, ויברטור אנושי שבמקרה גם גונח בעצמו, ואמשיך ואמשיך עד שאקרוס מתשישות או מכאבים ביד.
יש משהו בשילוב הזה של קשה שעטוף במעטפת רכה שפשוט מטריף לי את כל החושים. כשאני משפשפת את הזין שלו על הדגדגן שלי, אני גומרת בדקות. ובעיקר, זה מצויין לפרוק את המתח של שיחות שקשה לי לנהל.
*עריכה*
לקח לי בדיוק ארבע דקות לגמור מרגע סיום כתיבת הפוסט. לדמיין זה ממש חשוב.
