במבי חושבת בקול רם.

אני צריכה ללכת לישון אבל פועם לי הכוס.

פעימות כאלה חזקות, של דופק איטי, מתגבר. עם כל פעימה אני מרגישה את החרמנות שלי מתגברת, כאילו איזו אצבע נעלמת מתופפת לי על קצה הדגדגן ושולחת זרמים של עונג בכל הגוף.  

וזה נעים. אלוהים, כמה שזה נעים. 

פעם הייתי יכולה כמעט לגמור רק מלהתרכז בפעימות האלה. מזמן לא ניסיתי. אולי זה היום להחזיר עטרה ליושנה ולגמור גמירה טובה כזו, של צרידות בגרון, אבל הפעם, עם עצמי. 

לתופף בקצב קבוע, לגנוח בקול, לרעוד עד הקצוות, לזרוק את הראש לאחור, לקשת את הגב, להוציא זעקה טובה כזו, מהבטן וללכת לישון.