במבי חושבת בקול רם.

היום חמישה חודשים. 

אלו היו חמישה חודשים מושלמים. לא פחות. גם כשהיה קשה או מאתגר, היה מושלם. כי אפילו לריב הצלחנו לעשות בטוב. בכבוד. בהמון אהבה. 

מדהימה אותי המחשבה שרק ביומולדת 20 שלי, נולד האיש שילמד אותי מה זו אהבה הדדית. מה זו אהבה שלא מכלה אותך ושורפת לך את הלב והנשמה אלא להפך. אהבה מיטיבה, מצמיחה, מטפחת. אהבה של ביטחון וחברות. אהבה של לאהוב אפילו את הכרס והסימני מתיחה והחצ׳קונים - שאפילו אני אלמד לאהוב אותם על אמת ועד הסוף. 

אני לא מצליחה להירדם בלי דמעות בימים האחרונים. כי מתגעגעת ומתרגלת. אבל איכשהו, גם פה, הטוב עולה על המבאס ואני גם שמחה. בשבילו. באמת באמת שמחה מכל הלב וממש גאה. 

אחרי חודשיים אמרתי לו שאת התיקון שלי הוא כבר עשה ושינה אותי לעד וכל מה שיבוא, הוא כבר בונוס. וזכיתי. ואני לא רוצה שיגמר. ובאותה נשימה אני ידעתי וגם עכשיו יודעת, שיש תאריך תפוגה.