לפני שנה. 22 באוקטובר 2023 בשעה 21:49
הוא היה צריך לצאת לאפטר ולבוא אלי. הודיע לי עכשיו שזה לא יקרה. משהו על סדכ ואנשים חולים.
אוף.
אני מרגישה איך הגוף שלי מכין את עצמו לקראתו. הציפייה מחדדת אותי, הלב שולח זרועות לכל מקום בגוף, זרועות שנאחזות בקרביים ובגרון. אני כבר יכלתי להרגיש אותו בקצות האצבעות שלי. את הנשימה שלו על הצוואר שלי. את הגוף שלו צמוד אלי. עוטף אותי.
אמא שלי תמיד אומרת שכל עכבה לטובה.
מחכה כבר להבין את הטוב בזה.
ובינתיים בגינה בא לבקר חבר חדש ולנוכח המתיקות והשבריריות הזו, האכזבה מתרככת וניצוץ של תקווה לדברים טובים ניצת.
מסתבר שהעולם ממשיך בשלו, אפילו שהוא שם ואני פה.
