במבי חושבת בקול רם.

איכשהו רצה הגורל וביום גשם ההיסטרי הזה (אדושם, כמה שאני אוהבת גשם!) קפצה לי תזכורת שיש לי פדיקור. כמובן ששכחתי שקבעתי, כמובן שלא הבאתי כפכפים לאחרי וכמובן שלא תכננתי את הזמן כמו שצריך. 

אבל, קבעתי אז קבעתי ונסעתי. הפדיקוריסטית שלי מהממת. גרושה מדהימה, מצחיקה, מתוקה ויפה נורא. 

מפה לשם, היא שמעה על מעללי בחודשים האחרונים ושינתה את ההגדרות שלה בטינדר שיכללו גם גברים בתחילת העשרים. אני קצת מקנאה בה שהיא עוד לא גילתה את עולם הצעירים כי איזה לונה פארק משוגע ומהמם זה. 

אבל בעיקר מה שרציתי להגיד זה שבגלל שכל כך קר אני לא יודעת אם מותר לי להוציא כבר את הטישו המגולגל מבין האצבעות ואני ממש אבל ממש חייבת לנקות את האוטו. 

אה, וגם בגלל שלא הבאתי איתי כפכפים, הייתי צריכה לקנות את כפכפי הכיעור האלה שהן אפילו יותר כואבות ממה שהן מכוערות.