כל בוקר, לפני שאני יוצאת מהבית והוא עדיין ישן במיטה שלי, אני מתכופפת אליו ונותנת לו נשיקות קטנות, עדינות. בפה, בכתף, בלחי, במצח. איפה שאני מגיעה.
אתמול סיפרתי לו שהייתי אצל החברה הזו שלי שביקשה ממני לדבר על הבדסמ שלי מול החברים שלה. זה היה ערב מטורף, מצחיק, מעניין, מחרמן. ישבתי שם מול 20 איש פחות או יותר, גברים ונשים וסיפרתי על המסע שלי בעולם הזה. הם שאלו מיליון שאלות שגרמו לי להיזכר ברגעים כל כך משמעותיים עבורי, בדרך שעשיתי, בגברים המדהימים יותר או פחות שפגשתי.
מה?! ישבת שם וסיפרת על המיניות שלך?!
כן. היה סופר כיף. ערב משוגע.
אבל את כבר כמעט ולא בדסמית ולא נפגשת ולא מתערבבת בקהילה.
אפשר להיות בדסמית בלי להתערבב בקהילה.
והתאפקתי מאוד ולא סיפרתי לו שלפני שהוא חזר, לפעמים נפגשתי עם שלושה גברים שונים בשבוע, עם כל אחד מהם סוחטת עד הסוף את העונג שלי ושל מי שאיתי. שהשליטה שלי השתכללה לכדי מבט לחלק מהם. שיש אחד שהשליטה המנטלית עליו כל כך משמעותית שהפכתי להיות כמעט חלק מהזהות שלו. שיש ילדים יפים כל כך שעוברים במיטה שלי, שהאורגזמות שלי יכולות להגיע מפשוט לזיין אותם עמוק עמוק וחזק בתחת עד שהם מתמוטטים מעונג בדיוק במקום הזה שהוא עכשיו שוכב ומסתכל עלי. שיש כאלה שבקושי ראו איך נראה החדר שלי כי הפנים שלהם קבורות לי בין הרגליים תשעים וחמישה אחוז מהזמן. שהסימנים שאני משאירה על חלקם נשארים לפעמים למעלה משבוע.
הוא לא צריך לדעת את הפרטים. הוא יכול להישאר עם המחשבה הזו שאני הרבה יותר עדינה ממה שאני באמת. זה בסדר.
שאלתי אותו פעם אם הוא מרגיש את הנשיקות שלי מתוך שינה. אמר שברור שכן ושזה החלק האהוב עליו.
