להיות שבוע בבית עם ילדות חולות מזמן כל מיני דברים. כמו שעות אוננות לא אופייניות. מכיוון שבלילות המיטה שלי הפכה להיות נחלת הכלל, תחנת סאבווי מרכזית שכל אחת יכולה פשוט לבוא וללכת בלי בעיה, אני צריכה להיות יצירתית ולתזמן היטב את הזמן שאני לבד, במיטה, עם יד בתוך התחתונים.
אז מעבר לשינוי המעניין במחשבות שרצות ובריכוז, זה הביא איתו גם כמה הפתעות נהדרות, מאוד לא צפויות. כמו זה שלפני יומיים השפרצתי. זו הפעם השניה שאני ממש יודעת שהשפרצתי. פעם ראשונה הייתה איתו לפני כמעט שנתיים, הוא כל כך ידע מה הוא עושה, כבר אז ואחרי גמירה עוצמתית כשהיד שלו עמוק בתוך הכוס שלי, השארתי שלולית קטנה על הספה. הפעם השניה הייתה לפני יומיים עם עצמי, לבד במיטה. אפילו לא טרחתי להוריד את הטרנינג שלבשתי כבר יום שלישי ברציפות ופשוט דחפתי את הסטיספייר לתחתונים והחזקתי אותו שם. לא זזתי. הייתי חרמנית בטירוף, חרמנות של בדיוק סיימתי את הוסת וכבר חיכיתי לגמור.
אז שכבתי לי שם, בשקט, בלי לזוז מילימטר, סטיספייר על עוצמה בינונית וצמוד לדגדגן אבל איכשהו זה הרגיש קצת שונה. הרגשתי את האורגזמה נבנית, מטפסת מהרגליים עד לכוס, עצרתי את הנשימה, עצמתי עיניים ורוקנתי את הראש. והיא הגיעה עוצמתית ומטלטלת, שונה אבל טובה ובדיוק באותו הרגע הרגשתי זרם חם נוזל ממני לאורך החריץ של התחת ונספג בתחתונים.
זה היה ממש מפתיע.
מאז אני מנסה לשחזר את ההצלחה והתחושה השונה ללא הצלחה. תכף אלך לנסות שוב. ואולי בכלל אצליח עוד שלושה שבועות כשהוא כבר יהיה כאן ושוב יחפור לי בתוך הכוס, כמו שהוא יודע כל כך טוב.
אה, ובלי קשר בכלל, אם אתן מצליחות להשיג כרטיסים להופעה של הכבש השישה עשר, רוצו לקנות! זה בפער אחת ההופעות הכי טובות ומרגשות שראיתי בחיים.
זה בעצם פוסט שמדבר על ריגושים נדירים. קטע.