הוא ביקש ממני לכתוב לו את הפנטזיות שאני רוצה להגשים איתו. אמרתי לו שהכל כתוב בבלוג. אז הוא כתב לי:
טוב אם את לא תכתבי לנו פנטזיות אני אקח את הפיקוד🤩
השעה 15.
את חוזרת מסידורים אחרי כמה שעות.
כלב נובח וזה מזכיר לך שאת צריכה לראות מה איתי.
את נכנסת לחדר. ליד המיטה, בכלוב לא קטן מדי ולא גדול מדי את רואה את הגב הערום שלי מקופל, מנמנם על שטיח ששמת לי בפנים.
את עוצרת, מביטה בי לדקה, מנסה לראות כמה תוכלי להתבונן בסיטואציה בלי שאשים לב שחזרת. את תוהה לעצמך כמה מהשעות האחרונות ביליתי בשינה וכמה פשוט בהיתי בחדר וחיכיתי לך שתחזרי.
״בוקר טוב.״
העיניים שלי נפתחות. ״בייבי מתי חזרת?״
״אה אה אה, דיברת עכשיו או שדמיינתי?״
אני מוציא קולות שמדגישים את הבושה מהפדיחה שהרגע עשיתי.
״יותר טוב. נו אתה רוצה לצאת?״
אני מתלהב, העיניים שלי נדלקות, מהבוקר אני מחכה לעלות למיטה שלך.
״נראה לי שמגיע לך חטיף.״
התלהבות שלי ממיסה אותך כל פעם מחדש. לפעמים את תוהה לעצמך כמה אני עוד אתלהב ככה ממך, מהכוס שלך. אבל כל פעם את מתוודע מחדש לעובדה שאני לעולם לא אשבע ממנו.
את פותחת לי את הכלוב ונותנת לי לצאת. אני מתקדם על 4 ומתיישב ליד רגל המיטה, את מתיישבת על קצה המיטה.
״היה לי יום ארוך חמוד, זה צריך להיות טוב.״
אני מהנהן, אני יודע מה המשימה שלי. המלכה שלי צריכה עונג וזה מה שאני הולך לתת לה.
נראה לי ששברתי אותו.
צריך למצוא לו שם חדש כי וניל זה כבר ממש לא.