אחרי שלושה לילות מסוייטים שבהן ישנה לידי ילדה קודחת מחום, אני חוזרת לאימונים שלי.
מדהימה אותי כל פעם הקלות היחסית שבה אני גומרת לבד לעומת דרך החתחתים המפותלת והכמעט בלתי אפשרית שאני עוברת כדי לגמור עם מישהו, על ידי מישהו.
ראיתי קטע סטנדאפ של מישהי שאומרת שהסיבה שהיא רוצה להיות גבר זה כדי לגמור בקלות, לגמור בטעות, לשפשף פה ושם קצת והופ, גמרת. יש בזה משהו, בקלות הזו, שהיא כל כך מפתה, כל כך מעוררת קינאה לפעמים.
אבל תכלס, יש משהו בלעבוד בשביל זה, הקשר וההשקעה שמושקעת בזה על ידי מישהו אחר, שהופך את האורגזמה למשהו אחר לגמרי. לגדולה יותר מסך חלקיה. עבורי לפחות.
למרות שחוויתי אורגזמות מדהימות, מעוררות השראה אפילו, עם עצמי, לחנוק מישהו, להיצמד אליו עד שנשארים בו סימנים ברגע שאת מתעלה מעל עצמך בעונג בלתי נתפס, זה סרט אחר לגמרי.
אז כרגע האימונים הם טכניים כדי לחזור לעניינים, כדי לשחרר את ההורמונים הכל כך נחוצים למצב רוח שלי. דיברתי עם הפסיכולוגית שלי היום על זה שיש בלוז מסויים וניסינו לחשוב מה עוד יכול להוביל אליו בנוסף לדעיכה ההורמונלית. יש כל מיני דברים אבל זה באמת לא משנה.
האימונים ימשכו עד שיתפוצץ לי המוח בעצמי או עד שיהיה לי חשק לערב בזה מישהו אחר. כרגע, אומרת תודה שהמיטה שלי חזרה לרשותי בלבד.
אין ספק שגם פדיקור עוזר למצב רוח.