בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב סינון

במבי חושבת בקול רם.

הרהורי חיפוש במרחב המטורף והממכר.
סיפורים אמיתיים מנקודת מבט סובייקטיבית.
כותבת פה בשבילי כדי לזכור את המסע המשוגע הזה.
לפני 3 שבועות. יום שישי, 6 במרץ 2026 בשעה 7:33

אני שוקעת לתוך רחמים עצמיים שהגיעו יחסית מאוחר. זו תחושה מוזרה. זרה. אני לא אישה שמרחמת על עצמה. 

אבל עכשיו אני מפחדת. לא על החיים שלי, זה לא מה שיהרוג אותי. אני מפחדת שכל האני עצמי שלי יעלם, שהמיניות שלי תספוג פגיעה אנושה, שאף אחד לא ירצה לגעת בציצי המוזר והגוף החולה. אני מפחדת שאני לא אהיה אני. 

אז שאלתי אותו אם הוא יזיין אותי גם בלי שיער

 

וכשהזין שלו ביד שלי, גם אני נרגעת. כמו חפץ מעבר, כמו צעצוע אהוב. משחקת ונרגעת. 

אני ממש זקוקה לרגיעה. 

לפרסום זה יש תגובות, הרשמ/י או התחבר/י כדי לקרוא ולהוסיף תגובות.

הרשמ/י התחבר/י