זהו. סופית איבדתי סבלנות לאנשים. גם לאנשים ספציפיים וגם לאנשים באופן כללי.
אני שומרת את ממש מעט הסבלנות שעוד נותרה לי לילדות שלי ולשכנים שאני יושבת איתם במקלט כי לא נעים.
אבל כל השאר? וואו. רק מלראות או לקרוא אנשים, יוצאים לי גילגולי עיניים שאני נשבעת שאני רואה את המוח שלי מרוב שהם אינטנסיביים.
עכשיו, זה לא היה מפריע לי בכלל אם לא זה לא היה בא בסתירה מוחלטת מהצורך העז שלי שמישהו יבוא וירד לי המון ויגמיר אותי מלא לפני יום חמישי שאני מתחילה את הטיפולים כי אחרי זה, אי אפשר יהיה*.
כל כך בא לי להרגיש לשון בכוס שלי. כל כך.
אבל בשביל שזה יקרה, אני צריכה לדבר עם אנשים ובשביל לדבר עם אנשים אני צריכה סבלנות לאנשים וזו כאמור, איננה.
אנחנו במלכוד, חברות.
*הידעתן שכימו עובר בנוזלי גוף והפרשות ולכן גם ביחסי מין עם פרטנר קבוע צריך ללבוש קונדום כדי להגן עליו מהכימו?
כל יום לומדת משהו חדש…