"אנשים מזדקנים רק כאשר הם נוטשים את האידאלים שלהם. השנים מקמטות את העור, אך שעמום מקמט את הנפש". ד. מקארתור
מאז ומעולם, כל אימת שרציתי לקבל השקפה שונה כקונטרה, דיברתי עם מבוגרים ממני. גיל, במרבית הפעמים שקול לנסיון חיים בתוספת הצלחות וכשלונות. זה לא עניין פעוט.
גם בשמירה מוקפדת על האינדיבידואל, ניתן ורצוי לתת במה לדעות מעובדות. בכל מקרה, אמת לעולם תתחדד דרך שקרים וכך תמצא השקפה מיטבית.
באחד מביקורי לימודים בלונדון, נכנסתי בשעת בוקר מוקדמת למקום אותנטי המתהדר בארוחות בוקר אנגליות למהדרין. המלצר, לבוש חצי חליפה ובעל תנועות מוקפדות וגינונים נאותים אשר נראים למרחוק, קיבל את פניי בסבר פנים מקצועי לעילא ולעילא.
אנשים שכחו שירות מהו, אני שב ומזכיר לעצמי. שירות אמיתי, לעולם מתרחש ממקום נפשי חזק ויציב. לא משנה התחום, שני דברים חשובים ביותר מהווים נדבכים:
תשוקה.
רצון ללמוד, צמא, מילה מתאימה יותר ועדיין נכללת בתשוקה.
אותו מלצר, תבע לעצמו את המקום. הוא נהג במקום כמנהג בעלים, זו לא כריזמה פר אקסלנס, זו ידיעה פנימית שהוא מכיל את המקום, כולו.
ישבתי, הזמנתי אספרסו כפול ארוך. הוא לא זיין לי את השכל וניסה למכור, הכל נעשה בחיוך. למרות שמיהרתי, ספגתי את אווירת המקום כיאות. שולחן לידי, ישב גבר מבוגר יחסית, מעונב ומעומלן, חליפה קלאסית לא חדשה.
הבטנו אחד בשני בסבר פנים יפות, אפילו חיוך היה:
"למה אתה שותה אספרסו על הבוקר?"
"מאותה סיבה שאתה כבר בחצי הבירה השני, לצד שעועית אפויה ונקניקיות".
"עניין תרבותי, סיכמתי".
"עניין תרבותי, הוא ענה".
המשכנו לשוחח, אני אוכל כאן כל בוקר, אמר בחן. אני כאן לשבוע, אבוא לשתות את קפה הבוקר כאן, זה בדרכי והקפה כאן טוב מאוד.
קבענו.
האוכל, נתפש בעיניי רבים כעניין שולי. אין הרבה דברים עיקריים יותר ממנו. למן המכאניזם האופף הכנתו עד הישיבה אל השולחן. כלל הדיסצפלינות גלומות שם, כלל ההיסטוריה. התהוות הקשרים האנושיים והבין-אישיים.
באחת הפעמים, דיברנו על בשר. אני לא אוכל חזיר. "בין עניין תרבותי לדתי, זה נובע ממספר סיבות". שעועית וביצים, אני אוהב, גם גינס, הבירה המועדפת עליי. מחר, אני אוכל שעועית וביצים לצד ליטר וחצי בירה ואתה, תשתה אספרסו כפול ארוך, אמרתי. הוא חייך והניד ראשו לאות הסכמה.
כך היה.
ביום האחרון, לפני הטיסה חזרה, נכנסתי, בעיקר כדי לומר שלום.
מה אתה בוחר? הוא שאל והבנתי.
אספרסו כפול ארוך ואתה?
ארוחת בוקר, כמובן.
"זה עניין תרבותי".
צחקנו, מקום נהדר כאן. אצטרך למחוק אותו מזכרוני כשאשוב ארצה, הקסם מתפוגג, אמרתי לעצמי.
אני יודע, הוא ענה. הוא שלי.