"הוא ילד, הוא לא יצליח להתמודד איתה, היא אישה, היא גדולה עליו": שיחת ילדות אגבית, כשעדיין לא הבנתי דבר וחצי דבר על הקיום. הם היו נראים באותו גיל מהצד, אבל משהו בה קרן.
בת זוג, שאלה אותי פעם, "אתה שונא נשים?"
אני שונא באופן אינדיבידואלי, "שנאה ניזונה מאנרגיה ומצריכה התעסקות רפטטיבית. חלוקה ואיזון משאבים". עניתי בדרכי הפילוסופית, במקום פשוט לומר לא.
לכן אני שונא בכוונה מלאה, אבל מעולם לא חילקתי שנאה לקטגוריות כאלה, אני שונא כל מקרה לגופו. אני גם אוהב בכוונה מלאה, אישה וגופה.
מאז ומעולם ידעתי שיהיו לי בנות, הן הדבר היחיד אשר גרם לי לריכוך בהשקפת עולמי, השאר, מצוי גם בדברי הימים, מראשיתנו; גבר ואישה.
מאז ומעולם סלדתי מנשים שמנסות לפתות, או להשתמש במיניותן כדי לקרב. זה מעולם לא עבד עבורי, זה משקף תחושה זולה ביותר.
אני אוהב את המיניות מתפרצת, אחרי פיתוי בדרכים אחרות, לאחר מחול עשיר. מן תהליך הבשלה מאותו רגע בוסר ראשוני, הקורם לאיטו אצבעות, דמעות ונהרות זרע.
מניסיוני העשיר, במקרים מעין אלו, התשוקה האמיתית, האורגנית, הגולמית, מתפוצצת ומנפצת לרסיסים כל מחשבה אחרת. תשוקה בכללותה, היא סם-חיים.
בשבוע שעבר, אחרי שיצאה לסידורים לבושת שמלה, אשר גרמה גם למרוץ חלזונות להפיק פחות ריר. לא חשופה, לא מוחצנת, שמלה אשר מדגישה את מה ששמור עבורי ונותנת הצצה לקימורי אומנות שיש, הנחצבים ביד אומן.
היא שבה בסוף היום וסיפרה: "כולם בהו בי, עברתי כמה נקודות ובכולן הרגשתי עיניי גברים חותכות כמו לייזר, הרגשתי כמו ארוחה ואמרתי לעצמי כמה פתטיים גברים כאלה".
"מה זה גרם לך להרגיש?"
"כמה הכל שלך".
כולה קרנה, כמו בכל יום עבורי. אך עוצמת הבנתה, סנוורה גם אותי באותו רגע.
הארה זו חלחלה גם ביני ובין זיני, והאירה גם אותו באור שונה ועשיתי מה שכל גבר היה עושה, נשקתי קלות לידה ולמצחה ובמשך לילה שלם, לא הותרתי פיסת עור שלא חוותה אותי, את כולי. בתשוקה אשר מאיימת להכחיד ולעקור כל דבר העומד בדרכה, תשוקה של גבר, לאישה.