מה איתך? אנחנו גמורים.
מה אתה אומר, אתם באים לחג השנה?
באמצע החיים והעיניים מולך מרצדות, כל-כך מרצדות שלא ניתן להביט בשום דבר זולתן, מן מבט מרתך; סיפור התקופה מסופר בהן, בפינג-פונג אישונים, כמו משחק מגאסון ישן.
שאלה משפחתית לגיטימית, אשר מתרחשת חדשות לחגים, מה נשתנה?
אתה יכול לעמוד להנהן ולקוות, אפילו להתפלל בלב, אבל בשום פנים ואופן אינך יכול לומר שגם אתה שבור עד עמקי נפשך. שמאותו יום, אינספור תהליכים נעצרו ומי אתה בכלל שתתלונן, עוד אחד בקלחת.
שאין לך זין לחקור והאקדמיה המחורטטת, נסוגה לזמן הקרוב וכל פיתוח-עסקי מסתכם באסטרטגיית שחרר לי מהזין. שאתה כותב באיזה אתר מפוקפק שירי-מגירות ונגיעות חיים, כדי לשמר את כישורייך. יתר כתבים, קריאות וקריעות, שמת על השתק ונפנית להתבוננות פנימית. כזו, עמוקה כל-כך, שתגרום להתנזרות או שתתפוצץ לחלקיקי אבק ותהפוך לאומנות.
ושגמעת בחודש וחצי כ20,000 ק"מ כדי לראות את הבנות כל יום, כי כשהן ביקשו שתשמור עליהן, ישר נדדת להורים המיוסרים של אותן חיילות. נערות שלא ראו דבר בחייהן ובוודאי הוריהן גם הבטיחו להן שהם יעשו הכל עבורן ומאז הם גמורים. ושלפעמים, ממש לפני שאתה נרדם, אתה מחליף כמה מילים עם חברים מתים בלב, כדי לבדוק מה הם חושבים על המצב ומה הם היו עושים שונה וכמה הזמן ממהר בעצלתיים.
שאתה כבר לא סומך על צה"ל ועל אף הנהגה בעבר, הווה ועתיד, שהחלטת שאתה לא משרת יותר במילואים, עשית מספיק.
שלפני יומיים, זיינת חזק כל-כך, עד שכמעט עקרת לה את הלסת מהמקום ולמרות ההנאה הגלומה בכך, עוד פעם-פעמיים, יהיו שם שברים. ושבמשך כארבעה חודשים, כל לילה היא קמה בצרחות אימה ואתה לא מתרגש, אתה שם ובין כה וכה ער ואומן ההדחקה האקטיבית, אז אתה יודע להכיל ולטפל, לחבק וללטף, גם כשהדבר היחיד שאתה סומך עליו הוא על עצמך.
בשום פנים ואופן אינך יכול לומר שאנסת לעצמך את הנפש כחמישה חודשים, עד שהצלחת להזיל דמעת התייפחות, כדי להתאבל באופן ממשי וכמעט ועקרת קירות מרוב ריק גדול ועטוף זכרונות.
ואת זה שעצרת את עצמך לפחות פעמיים ביום, לרסק עצמות כף-יד קטנות כנגד קיר או ארון בזמן שהתסכול הגולמי יוצר כדורי אלימות ממוענים אישית ובלילות, אתה מביט לעצמך עמוק לתוך העיניים במראה הבת-זונה הממורקת, כדי לא לשכוח כמה זעם קיים שם.
ואין מה להזכיר שאתה הולך לישון טעון, קם טעון ומדי פעם יורה כדורי סרק, כדי לבדוק שאין לך מעצורים נפשיים; נפש בריאה בגוף בריא, משהו שם, בסביבה.
ושהעשרת את אוסף הצמחים שלך, הם גדלים בצפיפות כמו הודים בפרבר בהודו שמחליטים לפתוח ערוץ יו-טיוב. כדי שתוכל לגעת בסובלימציה, לטפל, לגזום ולעקור כדי להשקיט את הצרחה הפנימית; חלילה, אם תכנס לחדר ותבין שהגיעה העת, אתה תצרח חזק כל-כך עד שכל דבר בסביבה יחרב כמו לבה על פומפיי, אתה תוותר אילם לאחר מכן, לא יהיה עוד מה לומר.
והמקלחות הקרות בחמש בבוקר, השריפה אשר פוקחת עיניים במהירות, הריקודים בחדר סגור קפוא ממזגן, כדי להשתחרר ולתת לנפש להקיא. אתה לא מספר על שעות הסקס ועל הברוטאליות התנועתית וההתפתחות המחשבתית, והאהבה הגדלה.
אז אתה עונה בשליפה, זיינו אותנו בתחת. שיהיה חג שמח וניפגש בחג הבא.
