ואז אבא לקח אותי לשיחה, אני זוכר שהוא אמר: שמע, אתה מוכשר וחכם, אתה עושה הרבה דברים הפוך מהיתר, כדי למצוא את שביל הזהב שלך ואתה לא חושש להתרסק בדרך. אבל בחיים, למרות שלפעמים כל מה שאנחנו רוצים מסתכם בלקחת מפתח גלגלים ולרדת לאנשים על הברכיים, כדי לשמוע אותם מתייפחים וכואבים, אתה יודע ואז ללכת בכיף לשתות קפה או שוקו.
אבל אי אפשר. במרבית המקרים זה אף אסור ולכן בני, נגזר עלינו לחיות לצד חלכאים וחלכאים בנות. ככל שתתבגר אתה תבין כמה שגיר בעולמנו הרפיון השכלי, הצביעות, הטמטום והבינוניות.
אתה תלמד על בשרך את אומללות האדם, לפעמים לא נוח לו בעורו והוא רק מחפש את מה שיש לשכנו ואולי לפעמים תרחם על אנשים כאלה, לא, בעצם אל-לך לרחם, שמור רחמייך רק למקרים מיוחדים, לחסרי-ישע ואל תרחם בין היתר על מיני נשים בינוניות שהחיים מוציאים מהן אך ורק תסכולים וכעסים שלא עוברים מסך של נוקיה, אתה עוד תלמד על נוקיה ועל סנייק ועל כל ההחלטות הכושלות שקיבלו בנוקיה ואיך הם הפכו מחברה מצליחה באופן מטאורי לחצץ.
אבל לא על זה רציתי לספר לך, אולי אתה תכתוב בכל מיני אתרים מפוקפקים ואולי הם יהוו כור-היתוך ותפגוש שם כל מיני פושטי-יד, נכון, גם פושטות ולפעמים תראה כל מיני נקודות מטומטמות של כל מיני שמנסים לשנות כתיבה וגופים, עזוב כרגע אבל. אתה תבין לאט שלפשוט-יד לא מכוון רק לכסף, אלא גם לתמורות אחרות, כמו לייקים למשל או כל מיני דיונים של בני-אנוש לא חכמים או מתוחכמים במיוחד ויהיו כל-מיני רסיסי דגנרטים ודגנרטיות, שינסו להגיע לנקודה כלשהי, שוב ושוב ושוב ושוב, ללא הצלחה והחיים הקטנים והאומללים שלהם יתמלאו בריקנות נוראית כי הם לא מוכשרים ולא משנה מה הם יעשו, הם לא אתה.
ואתה, פשוט תמשיך להשתפר כמו שאתה יודע ולעסוק, בעצמך.
