מגיע שלב בחיים, בו אתה מבין משהו לעומקו, לאו דווקא מבחינה אקדמית, באמת לעומקו ואפילו מסוגל להסביר לאחר ואם אתה מתעכב מחשבתית בעניין - אתה יכול לפתחו מתאוריה לפרקטיקה ולהפך. אתה שולט בידע ולא הידע שולט בך: הפכת ממצטט למצוטט וממחזר למחוזר.
זו חתיכת הבנה, זה כמו לקרוא בפעם הראשונה את רובינזון קרוזו ולפנטז שיש לך תוכים ואתה עובר לגור על אי-בודד ובונה לך בקתה ומחזקה בגפנים קשורים. אתה לומד לאכול ולבשל, לתפור ולהלחם על מה ששלך - על מה שהשגת בעשר אצבעות, עבות ומחוספסות פרט לאחת: כיוון שאת האצבע המשפיטה אתה מניח על הדגדגן.
לאחר הפלגות מרובות בדמיון ולאחר שגידלת זקן עבות וישבת שנים על אי-מטבח בודד, אתה פתע מבין גם כלכלה ומחסור, כלומר לא פתע, אך העניין מובן: יש היצע ויש ביקוש ויש את מי שאתה כלפיי כולי עלמא ויש את כולי עלמא ואתה בוחר. אין לך צורך לחפש נשים, הן תגענה עד אליך, גם לאי בודד.
אתה כבר לא מתמם, אהה, מה זה היצע וביקוש? למדת כבר ואתה יודע כי אתה נחשק ויש בידך היכולת לבחור את הכי טוב ולשקוע בניחותא אל תוך כורסה, במכנסיים מופשלים ולהרים את הרגליים קמעה כדי ללמד מושגים נוספים בכלכלה בזמן שלשון ההיצע מלחכת את איזור הביקוש הגאוגרפי.
בפרקים הבאים, נדון בכשלי שוק ויתרון יחסי.