כשלא הייתי הולך לבית הספר, הייתי נוסע לחוף זיקים. פנינה בתולית מאז שאני זוכר את עצמי: ברבות הימים יכולתי לחזות שם בצבה מטילה ביצים, צבאים, תנים ושועלים היו מגיחים בחסות החשכה לגנוב פתיונות ודגים שדגנו, היינו נוסעים בג'יפ כשהיה מותר לזיין את הטבע הארצישראלי. היום כבר מזיינים את הטבע הגלובאלי, עברו לחשוב בגדול; אז הנסיעה בג'יפים נאסרה בשטחים.
הרבה זכרונות טמונים בחול ובמים, התבודדות ילדית ובוגרת יותר אל-מול רוח אינסופית ומדורות לעת ערב; נקודות דיג אשר סומנו וקוליסים אשר היוו בקונטרסט ישיר חלק מנופי-בראשית.
---
החצבים היפים ביותר נמצאים בחורשות העוטף, המעבר הדרסטי בין כבישי תחילת הנגב הפתלתלים ושלטים המיועדים לרוכבי אופניים עד מלוא האופק: שיבולים וניחוח תחמיץ בלילות חמים, התבוננות עצמית וחופש - באזורנו מובא ביתר שאת כמפריד ומקרב בין כאן ושם.
מחר לפני שנה, היינו בממ"ד ויומיים לפני הממ"ד, לקחנו את הבנות כדי לראות את אותם נופים ולכבוש שטחים ברגליים, התמונות השמחות של סוכות בטבע לעולם תשארנה במרחב הדיגיטלי - מחוייכות, מלאות קסם בתולי וחופש פשוט של פיקניק, מחצלת וחורשה: גללי עיזים ומחילות, דברים שלמדנו דרך הרגליים, נלמדים כעת דרך הלב.