שלום יקרה.
מקווה שצ'אטי מוצאך בריאה ושלמה. שליחים שלחתי לדרוש בשלומך ונתפסו באוננותם למרגלות עצים, והיה במקום ההוא גל-עד נעליים בלויות ומה לאדם כי יאונן במקום בזוי כגון זה, אין הדבר נהיר לי, אך אשוב ואדרוש בו עד-כלות.
אמש, מעט לתוך שעת הדמדומים בעודי מסיט וילון המלמלה מקרבי, חזיתי בבת השכנים יושבת על ידית אחת ממראשות המיטה ומגרונה בוקעים קולות מלחמה. כלוחם מעוטר השש אלי קרב - שלחתי ידי מטה, אל עבר הירדן כדי למוצאו תופח כמו לחם זבח טרי והרהרתי בך ובעופרייך המתדלדלים:
במבט חטוף על פרופילך עת רוח ערב מנשב, הבחנתי בחמוקייך מבצבצים ונמלכתי בדעתי להצעתי הקודמת להורייך: לירה ישנה וכעת, אכפיל הצעתי כמוהר עבורך - זנונתי לעתיד.
מקץ מכתבי אודיעך כי אני נותן בידך יומיים תמימים להעתר למכתבי מניה וביה ולהגיע חיש אל חלציי הקשים והמתקשים והולכים.
אכבה הנר כעת ודוק, לא בידיי עשיתי זה המעשה אם-כי בשטרונגולי לקחתי חירותי בידי ואיירתי בעבורך פתקה; כי תמה זה מכבר עת מנוי לבית העופות. דעי לך פועלת, כשהפתקה תפתח הפני לחייך לקבלת סטירה (עם השטרונגול, לחסרי מעוף ודמיון).
ממתין למוצא פיך,
אברהם נחמיהו חודידה, שולט ובעל ממון.
