כשאני מחטט בנבכי הזכרון, אני נזכר באותה הפעם בה הבנתי שאני מוכרח להיות שולט.
זה היה מוצ"ש, שרר תור ארוך לחנות הכל בשקל - כשפעם זה עוד היה באמת בשקל, פרט למה שעלה חמישים ושישים, זה כמו לומר אני מתגורר כשעה וחצי הליכה מהים, אתה לא בדיוק משקר, בעצם כן. אין אמת בפרסום כבר שנים והכל נהיה זול יותר. אה, אבל זה לא קשור לפוסט, טוב.
אז עמדתי בתור, עמדה שם סיגל שם-גנרי, היא הייתה פרחה ואני תמיד אהבתי פרחות, הקוקו הגבוה והלעיסה הקולנית של אותו המסטיק. מאז שאני זוכר את עצמי עמד לי מפרחות.
אבל, אני הייתי נחבא אל הכלים, לא התבלטתי, אך תמיד האמנתי שיום יבוא ואתגלה - זה היה היום, בדיוק. סיגל, קיבלה התקף חרדה קטן כיוון שנגמרו המסטיקים שעושים בועות ורעש, החלה צווחת בהיסטריה וכל העיניים הופנו אליה.
בעל החנות, שוקי פתע צעק "יש שולטים בקהל"?
הרמתי את היד חיש-מהר ולמרות שלא היה לי מושג מה זה שולט, רציתי את סיגל ורצתי מהר לכיוונה - מבלי לחשוב, העפתי לה שתי סטירות ואמרתי לה "זה בסדר, אני שולט".
היא המשיכה לצווח בהיסטריה, לא יודע מניין עלה לי הרעיון וחטפתי רצועה וקולר וישר זרקתי על צווארה, מתחת לקוקו הגבוה שכה אהבתי. היא נרגעה קצת ואמרתי לה, "יופי כלבה".
אביה עבר בסביבה ודפק לי מכות, הוא לקח אותה הביתה למרות שכבר סימנתי אותה כרכוש. באותו לילה, רכשתי בשוק השחור תעודת שולט ונסעתי תחת מעטה סודיות לחלץ את סיגל מהכת שכללה את אביה ואימה.
אמרתי לה שבתמורה, היא תשא את שמי בסוגריים כל ימי-חייה והיא פוצצה לי בלון לאות הבנה. נכנסנו שותפים בחנות הכל בשקל, אבל פשטנו רגל כי חילקתי קולרים וסיגל כל היום לעסה מסטיקים ולא שילמה עליהם.
זה לימד אותי אבל, לימד אותי על שליטה: תמיד, תמיד יש לי קולר בתיק למקרה ומישהי תכנס להיסטריה והדבר השני והחשוב - אם אתה קונה מסטיק בשקל וחצי ומוכר בשקל, אתה לא יכול להרוויח.
