אני כותבת

אומייגאד גיליתי שיש לי סימן מסשן וכולם ישנים ואין לי עם מי לחלוק את התגלית הזוווו

אוףףףףף

סיפרתי לה שאני מרגישה אבודה, שאני לא רוצה להפריע לה לסשן אבל כל מי שאני מכירה מסשנת/מסתשנת ואני מרגישה לא קשורה

היא מסבירה שהיא לא רוצה לסשן אותי כי היא דואגת לי, כי זה לא בטוח אחרי הנפילה שהיתה לי בשבוע שעבר והיא חוששת שהכאבים יחזרו לי

"אני לא אוהבת את זה" אני אומרת כמו בת 3 ורוקעת ברגל

ואז היא אומרת לי "את תמיד מוזמנת לבוא לשבת לידי, אני אוהבת אותך גם בלי סשן"

"רוצה לרדת לריצפה ליד הנשלט שלי?" היא מציעה

והברז של הדמעות נפתח

הרגשתי נשלטת בלאי כי אי אפשר לסשן אותי

והיא עדיין רצתה אותי בחברתה ואפילו רצתה לאפשר לי להרגיש תחתיה

ואני נשענת עם הראש על הרגל שלה והדמעות לא מפסיקות לזלוג

היא קלעה בדיוק לנקודה הכואבת, נתנה לה קונטרה כשאני לא הצלחתי לעשות את זה

אני ככ שמחה על הנוכחות שלה בחיי

תודה על הערב הזה ❤️

אני ככ רוצה להיות שלהם

וזה לא כי אני פשוט רוצה שיוך באופן כללי כמו בדכ

זה כי הם טובים אלי

כי הם יודעים מתי להכאיב לי ומתי ללטף אותי

כי המשימות היומיומיות שלהם נועדו לעזור *לי* לחיות טוב יותר

כי הם מכבדים אותי ואת הגבולות שלי גם כשהם עושים ממני הכי זונה בעולם

כי הם לא פוחדים לנסות ושאפגע, ובה בעת מנסים לא לפגוע בי בכל מאודם

כי הם אוהבים אותי כבתאדם, כחברה, לא רק כנשלטת

כי הם רוצים להיות שם בשבילי כשקשה לי ואני אבודה ומבולבלת

כי הם רעים אלי באופן שעושה לי טוב, תוך הקשבה וקשיבות אלי ולשפת הגוף שלי

כי הם אנשים שאני באמת מעריכה גם מחוץ לשליטה

כי אני אוהבת אותם ברמה האנושית, מחוץ לשליטה

כי טוב לי

כי הם לוקחים את הזמן עם השיוך ומחכים לזמן הנכון והמדוייק לכולנו

כי אני רוצה להוכיח שמגיע לי

כי הרבה זמן לא היה לי טוב ככה, ועכשיו טוב לי

תודה על מי ומה שאתם, עבורי ובכלל

תודה על הכול ❤️

ישלי בית ריק ואני לא מנצלת את זה בשום צורה כבר יותר מדי זמן 🤦

אני ביום לא טוב.

אני מוצפת, אני מעורערת, אני חרדה.

העור שלי מציק לי ובאלי לקלף את כולו ואסור.

אסור גם לחתוך.

אסור גם להבריז מהפסיכולוג.

אבל הייתי חייבת לבחור

כי כדי להצליח להביא את עצמי לצאת לפסיכולוג

הייתי צריכה להירגע

והדרך היחידה להירגע בזמן ככ קצר היא לחתוך

אז אסורים שני דברים

ואני חייבת לבחור באחד מהם

בחרתי להבריז מהפסיכולוג 

אולי בתקווה פנימית שיסכים לעשות זום הפעם

אולי באמונה שזה קצת פחות גרוע מלחתוך

אולי באיזה שקר כלשהו שאני מתרצת לעצמי

המלחמה בפגיעה עצמית היא יומיומית, כמו אוייב שיושב לך במאחורה של הראש

זה תמיד שם, זה תמיד נגיש, זה תמיד קל

אף אחד לא צריך לדעת

אבל אני יודעת

אני יודעת שזה עושה לי פחות טוב לטווח הארוך

אני יודעת שזה לברוח מהחיים שלי

אני יודעת שזה לא להתמודד וזה מוריד את החוסן שלי

אני יודעת שזה כואב לי

אני יודעת שאני תמיד בוכה תוך כדי

אני יודעת שאני שונאת להסתיר את זה

אני יודעת שאני לא יכולה להסתיר את זה מפרטנרים, וככה בבת אחת אסיים את הקשר עם כולם

אני יודעת שלא עשיתי את זה ככ הרבה זמן

אני יודעת שברגע שאתחיל יהיה קשה יותר לעצור שוב

אני יודעת שזה רק דחף, והוא יעבור

אני יודעת שאני צריכה לבחור אחרת

אז אני מבריזה מהפסיכולוג

זה באמת ככ נורא הפעם?

זוכרים את התקופה שהחלומות שלנו היו ככ פשוטים? החלום שלי היה שיהיה כפתור 'סגור דלת' במעלית בבניין שלי

והיום אני בת 25 ועזבתי הוסטל ועברתי לדירת שותפים וישלי כפתור 'סגור דלת' במעלית בבניין והילדה הפנימית שלי ככ שמחה שבאלי לבכות

בערב שלפני היה נסיון של סשן שלא ממש הלך. באתי טעונה בציפיה ורצון ותקווה.

קצת רקע: (אזהרת טריגר//אונס), ניתן לדלג למודגש הבא

לפני שנתיים נאנסתי. במהלך האירוע היה אימפאקט שלא בהסכמה - לא רציתי כלום במפגש הראשון, והוא שכנע אותי לנסות כלי שאני לא מכירה. הסכמתי. ואז ניסיתי, ורציתי לעצור, כי לא רציתי ממש סשן. שכבתי על הרצפה והוא הצליף בירכיים שלי וכל פעם ניסיתי להתיישב ולהגיד שמספיק והוא שם לי יד על החזה כדי למנוע ממני לשבת ואמר "עוד קצת, עוד קצת". אח"כ קרה מה שעונה להגדרה בחוק של אונס, אבל זה כבר קצת פחות רלוונטי לסיפור.

ממשיכה, ללא טריגרים מיוחדים:

מאז מה שקרה אני לא ככ מצליחה לעשות אימפאקט. אימפאקט היה הפורטה שלי, ועכשיו הכאב שהיה מענג הפך למאיים. 

הכאב תמיד מגיע עם החשש שלא יעצרו כשארצה, והחשש הזה מכווץ אותי ומונע ממני להכנס לספייס ולהינות מהכאב.

הפסקתי לעשות אימפאקט לגמרי.

בחצי השנה האחרונה אני עובדת על אימפאקט מאוד בהדרגה. אני סופגת מעט מאוד אבל עובדת על להיות מסוגלת לשחרר ולהינות מהסשן. זה מאתגר, ורוב הזמן אני לא נכנסת לספייס הנכון. קשה לי לסמוך, לשחרר, להתמסר לתחושות ולשולט.ת.

השולטת מסשנת, ואני אומרת לשולט שאני יוצאת לעשן ואני רוצה אח"כ מכות. אני חוזרת ופושטת את הסווטשירט, נשארת בשמלת התחרה הקצרה וחוטיני.

הוא משעין אותי על הספסל עם התחת אליו, ומתחיל. הוא מתחיל סופר בעדינות, פשוט טופח על התחת שלי. לאט אבל בטוח אני נשאבת לספייס. הוא מחליף בין ספאנקר, לידיים, לפלוגר. אני שומעת את ההצלפות ומבינה שהעוצמה עולה, אבל אני בקושי מרגישה את זה. כל פעם שאני טיפה מתקפלת הוא עוצר ומלטף אותי, וכשאני חוזרת לתנוחה הוא ממשיך. 

אני ככ עמוק בספייס שבקושי כואב לי. אני שומעת שההצלפות חזקות יותר מבסשנים הקודמים, אבל לא כואב לי. זה נעים לי. זה משחרר אותי. במקום שאתנשף בכאב, זה נותן לי אוויר לנשימה.

הוא עובר לרחביה. אני בטוחה שזו הרחביה הרגילה אבל מגלה בדיעבד שזו היתה הרחביה הקשוחה יותר. אני לא טובה ברחביה, אף פעם לא הייתי. אבל איכשהו, אני במקום ככ אחר ומשוחרר, שזה נעים לי. הגוף שלי מגיב אבל אני לא - הרגל מתקפלת, הגוף זז מצד לצד בקצב ההצלפות, אבל אני במקום אחר. 

באחת הפעמים שאני מתקפלת הוא מחבק אותי ואומר: "רואה שאת יכולה הרבה יותר משאת חושבת?". "תהיתי אם אני משתפרת או שאתה עדין איתי היום", אני משיבה. "לא, את סופגת הרבה יותר".

אני מבקשת ממנו עוד והוא נענה לבקשה. אני בזרמים נעימים של עונג ושחרור. כשאני חושבת שאני לא יכולה יותר, הוא אומר לי: "עוד אחת, בשביל הסימנים", ואני חוזרת לתנוחה ויודעת שהפעם תגיע אחת חזקה. אני מתכוננת לכאב, ואיכשהו, זה לא כואב לי, נפלטת לי גניחה במקום. אני נשארת בתנוחה והוא נותן לי עוד כמה הצלפות, עד שמגיעה אחת לירך שבאמת מקפלת אותי.

כשהוא מחבק אותי, הוא אומר "הגענו לחזק - אני מרגיש את היד". אני מתמלאת גאווה ואושר. אני מתרגשת ככ, כי הרגשתי כמו עצמי בסשן הזה. הרגשתי שאני מסוגלת. זה נתן לי פתח של תקווה לרעיון של לחזור לעצמי.

העיניים שלי דומעות מהתרגשות ואני מחבקת אותו חזק.

מסתבר

חשבתי שזה אבד לנצח

אבל מסתבר שפשוט יותר קשה לי להתחבר למקום הזה עכשיו

אבל אני יכולה

ואני אצליח

הזין דופק בדלת והם אומרים לו לחכות רגע, לוקחים אותי לחדר השינה.

השולטת מכסה את העיניים שלי בזמן שהשולט פותח לו.

השולט מוביל אותו לחדר אחר וחוזר לחדר השינה, אומר לי שהכול בסדר, מורה לי להתפשט ולאחר מכן לכסות שוב את העיניים. הוא שואל אם אני סומכת עליו ואני משיבה שכן. אני ככ פוחדת אבל אני יודעת שהוא לא יעשה שוםדבר שיפגע בי.

אני מתפשטת, מכסה את העיניים, ומתיישבת על המיטה בישיבה מזרחית. השולט נכנס לחדר שוב ושואל אם נקשרתי פעם בישיבה מזרחית, ומתחיל להסביר לי על הקשירה. אני לחוצה מדי ולא ממש קולטת משהו. תוך כדי שהוא מדבר, הוא לוקח את היד שלי ואני מרגישה את הזין. הוא לא עומד עדיין ואני מתחילה לשחק בו עם היד, מרגישה אותו מתחיל לגדול, ממש בקטנה. השולטת מלטפת אותי מאחורה והשולט מלטף אותי מהצד. אני מודעת מדי לעובדה ששלושתם רואים אותי ואני לא רואה אף אחד מהם. אני מודעת מדי לעובדה שאני מחזיקה ביד זין של גבר זר. איכשהו, המודעות לעובדות הללו ככ מרטיבה אותי.

אני מתקרבת עם הראש לזין ותוך רגע הוא עומד מולי והזין שלו בפה שלי. אני מתחילה למצוץ לו, ומרגישה את הזין שלו גדל ומתקשה בפה שלי. אני מתה על התחושה הזו. עומד לו עכשיו, ממני. אני מלקקת, שואבת, מכניסה אותו לכל האורך עד שישלי רפלקס הקאה ויוצאת לנשום. אני שומעת עליו שהוא נהנה. באיזשהו שלב הזין מתחיל לתפוס ולמשש את החזה שלי בזמן שאני מוצצת לו וזה רק מרטיב אותי עוד יותר. השולטת מלטפת אותי מאחורה ואני שומעת צעצוע מתחיל לרטוט. מהר מאוד השולט מצמיד את הצעצוע לדגדגן שלי ואני מתחילה לגנוח לתוך הזין.

השולט שואל אותי אם אני יכולה לשכב על הגב ואני נשכבת. הראש שלי מעבר לקצה המיטה, הרגליים מקופלות ופתוחות. הוא מצמיד לי את הצעצוע חזק לדגדגן ואני גונחת ככ שקשה לי להתרכז במציצה. קשה לי גם להזיז את הראש קדימה ואחורה בתנוחה הזו ואני בעיקר מלקקת את הזין.

השולט שואל אותי אם אני רוצה אצבעות בתחת ואני גונחת שכן. הוא אומר לי להסתובב על הבטן. אני נשענת על הידיים ומתחברת חזרה לזין עם הפה. השולט מסכך את החור שלי ואני מרגישה את האצבע שלו מתחילה לשחק באיזור. כשהיא נכנסת לגמרי פנימה אני בקושי מצליחה למצוץ. השולטת מלטפת אותי מהצד ואני יודעת שאני מוגנת איתם. זה לא כואב, זה מענג. הוא מתחיל לזיין אותי עם האצבע, או אצבעות, אני באמת לא יודעת. בשלב מסויים אני גונחת ככ שאני פשוט מורידה את הראש למיטה ומרימה את התחת.

השולט שולף את האצבעות ומחליף מקום עם הזין. הוא עומד מולי ומלטף את הגב שלי, שואל אם אני יכולה לעבור לברכיים. אני עוברת לעמידת שש ומרגישה את הזין מאחוריי. הוא חודר לחור המסוכך ומתחיל לזיין אותי. אני מאבדת את זה, ככ הרבה זמן לא היה לי זין. אני גונחת ממש, בקול, אני נעה קדימה ואחורה על הזין שלו, עוזרת לו לזיין אותי. מדי פעם הוא מכניס אותו עמוק ועוצר לרגע, מה שמאפשר לי לנשום, וגם ככ מחרמן, להרגיש את הגבר הזר הזה ככה צמוד אלי ועמוק בתוכי. 

כשזה נעשה יותר מדי, אני מתקדמת קצת קדימה ומתנתקת מהזין. אני נושמת כמה שניות והשולט שואל אותי אם זו הפסקה או עצירה. אני משיבה שזו עצירה והוא משכיב אותי כך שהשולטת מלטפת אותי.

הליטוף הזה ככ נעים ומרגיע, ואני בעולם אחר. השולט מוציא את הזין מהחדר, ואחרי כמה דקות חוזר ומוריד לי את כיסוי העיניים: "זו רק השולטת פה, מותר לך לראות אותה" וחוזר לזין. החדר חשוך ואני משוחררת כמו שלא הייתי כבר הרבה זמן. כשהשולט חוזר ומדליק את האור, הוא שואל איך היה לי, ואני פשוט מחייכת חיוך מאושר ומעונג.

"איזה חיוך" הוא אומר, מרוצה.

חתמתי על חוזה שכירות

אני עוברת דירההה