ערב טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב סינון

אני וזה​(נשלטת)חשבון מאומת

אני כותבת

המסע שלי, החיים שלי, הדרך שאני עוברת
לפני 7 חודשים. יום חמישי, 16 באוקטובר 2025 בשעה 3:54

אין לי איך לתאר לכם כמה זה מפחיד לגלות שיש גרסא זועמת של עצמך בתוכך

 

כילדה הייתי מאוד מוחרמת. כתוצאה מהחרם, הייתי מאוד קלה לניצול, והתעללו בי מינית. האיום היה שאם לא אשחק איתם במשחקים הללו, שהיו התעללות מינית אלימה ומשפילה, הם לא יהיו חברים שלי יותר, מה שאומר שאין לי חברים בכלל. לפני כן הייתי בחינוך ביתי, כך שזה גם לא שהיה לי רקע חברתי מהגן הקודם להסתמך עליו. הייתי לבד.

 

כתוצאה מההתעללות המינית התחילו התקפי זעם. אף אחד לא ידע על ההתעללות, ולא הבינו מאיפה זה מגיע לי ולמה אני מגיבה ככה לדברים. הייתי יושבת שעות וצורחת ודופקת את הראש בקיר.

 

ואז התחילו הטיפולים. הפסיכולוגית הראשונה שהיתה לי אמרה לאמא שלי שצריך לשים אותי במוסד סגור כי אני אגדל להיות רוצחת סדרתית, כי ידעתי בגיל 5 באמצעות הספרים הרבים מעבר לגילי שקראתי ובעזרת הדברים שעברתי, לתאר לה לפרטי פרטים איך אני רוצחת ילדים, שכביכול לא עשו לי כלום. כמעט 20 שנה בדיעבד נבין שהילדים הללו התעללו בי מינית, וזו היתה הדרך שבה פינטזתי לעצור את ההתעללות.

אח''כ הייתי אצל מטפלת בהילינג. היא באמת דפקה אותי. היא לא התכוונה, היא לא ידעה, היא לא הבינה. אבל את הנזק שהיא עשתה אני עובדת עד היום לתקן. היא הסבירה לי שהילדים לא אוהבים אותי כי התקפי הזעם שלי מפחידים אותם, ואז האמנתי לה. היום אני יודעת שהחרם התחיל הרבה לפני שהתקפי הזעם נעשו מפחידים, אבל כילדה בת 8 לא הבנתי איך סיבה ותוצאה וכרונולוגיה של זמן עובדות, והייתי בטוחה שאני אשמה בכל מה שקורה לי. הילדים פוחדים ממני, אז הם מחרימים אותי. וכשהם משחקים איתי, אני בכפיות טובתי אפילו לא נהנית מזה. הרגשתי ככ אשמה, הרגשתי שאני הורסת לעצמי את החיים.

 

אז השתניתי. החלטתי שאני לא כועסת יותר. לא משנה מה. וברגע הזה, נוצר פיצול בזהות שלי. נוצרה הילדה המרצה שיודעת לתת כל מה שתרצו ממנה, ונוצרה, במקום מאוד מודחק, אנה, הילדה שיודעת עמוק בפנים שמה שעושים לה לא תקין, ושונאת שנאה יוקדת כל מי שלקח בזה חלק וכל מי שלא מנע את זה.

 

וזה עבד. הרבה שנים לא הייתי מודעת לקיומה של אנה. מגיל 8 עד גיל 14 לא כעסתי פעם אחת.

ואז בגיל 14, הכול השתנה. הייתי בתקופה מאוד קשה בחיים. סבא שלי גסס, ואמא שלי היתה כל הזמן בבי"ח ואבא שלי בעבודה אז אני זו שעשתה עם האחים הקטנים שלה את התהליך של 'זה בסדר שהוא ימות, הוא יפסיק לסבול, זה כבר לא סבא, עדיף לו שהסבל יפסיק, צריך לשחרר אותו'. במקביל לכל העניין גם עשיתי חמש יחידות מתמטיקה מואץ (הייתי שנה לפני הבגרות), ולמדתי באוניברסיטת תל אביב. הכול היה יותר מדי, וקרסתי נפשית. הייתי אובדנית נורא, רציתי שהכול ייגמר. אבל המשכתי כרגיל. מי כמוני יודעת להמשיך כרגיל תוך כדי שימוש בתוכה מתרחשות זוועות.

אז ערב אחד ראיתי טלוויזיה, ואבא הגיע הביתה ולקח לי את השלט ובייסיקלי גירש אותי מהסלון. וזה היה הקש ששבר את גב הגמל. לא יכולתי להתמודד עם הכול יותר, ואנה יצאה לפרונט בהתקף זעם נוראי. היא פינטזה איך היא חונקת את אבינו במו ידיה. זה הבהיל אותה נורא, היא הרגישה בנאדם רע. ואז היא נזכרה בשיחה שהיתה לנו בצופים, על איך פגיעה עצמית מפרישה במוח הורמונים טובים שמרגיעים כאב. אז היא עשתה את זה, היא חתכה את עצמה, בפעם הראשונה.

וזה עבד כמו קסם. התקף הזעם עבר, את האגרסיות היא הוציאה על עצמה. היא ניצחה, היא כביכול לא פגעה באף אחד, היא רק שכחה שגם היא מישהי שיכולה להפגע.

 

לחזור לפרונט אחרי מישהו אחר מרגיש לנו קצת כמו לקום משינה. אז היא סיימה לחתוך, ואני קמתי, וראיתי את החתכים. לא הבנתי מה קרה. זכרתי הכול במטושטש. נכנסתי למקלחת ושטפתי את החתכים טוב טוב במים וסבון כי לא ידעתי מאיפה לקחת חומרי חיטוי אמיתיים. ולבשתי אחכ חולצה ארוכה, להסתיר אותם.

 

ההבנה הזו, שבתוך הגוף שלך קיים מישהו אחר שיכול ברגע להשתלט על הכול, שיכול לפנטז על לפגוע באחרים בדרכים מזעזעות, שיכול לפגוע בעצמו מתוך נסיון לא לפגוע באף אחד אחר, זו היתה הבנה מזעזעת. זה היה ככ מפחיד. חייתי שנים באמונה שלמה שאני מפלצת, או לפחות, שקיימת בתוכי מפלצת שעשויה להשתלט עלי בכל רגע.

ובעיקר פחדתי. פחדתי ממנה, פחדתי מעצמי.

 

היום אנה יותר מאוזנת, היא לומדת לדבר את הכעס שלה ולהתמודד איתו בדרכים לא אלימות לא כלפי אחרים ולא כלפי עצמה. זה עדיין קשה לה, ולפעמים היא מתקשרת בצורה תוקפנית מדי, אבל היא הולכת ומשתפרת. ועדיין, יש רגעים שמפחיד אותי להבין שהיא חלק ממני. שיש בתוכי את כל הזעם האצור הזה.

לפני 7 חודשים. יום שני, 13 באוקטובר 2025 בשעה 9:31

לא מתאים לכם לקרוא דברים נגד המלחמה? אל תקראו. אבל תגובות מגעילות יימחקו

 

כל-כך כואב לי על המשפחות של החללים החטופים

והחלק הכי גרוע הוא שזה היה צפוי

כי חמאס בטח השאיר את הגופות מאחור וכל עזה הרוסה מהמלחמה והם בטח קבורים מתחת להריסות בצורה שלא ימצאו אותם לעולם, וכשימצאו יניחו שזו גופה של פלסטיני ולא יעשו תהליך זיהוי מסודר והם לעולם לא יחזרו

והקטע הוא, שאם זה היה צפוי

זה גם היה יכול להמנע

אם למישהו מהצדדים היה אכפת מספיק

אבל לאף מנהיג לא היה אכפת

כולם ראו אותם כחיילים פשוטים וזניחים במשחק השחמט שהם משתעשעים בו

ועכשיו הם לא פה

ולאוהביהם לעולם לא תהיה סגירת מעגל

והחלק הכי כואב הוא להבין שזה בלי שום סיבה טובה.

לפני 7 חודשים. יום ראשון, 12 באוקטובר 2025 בשעה 5:45

הייתי בטוחה שהרשיון הנהיגה שלי לא בתוקף

ומסתבר שחידשתי אותו ושכחתי מזה

עכשיו הבעיה היחידה היא שאין לי רכב לנהוג עליו

חוץ מזה הכול פיקס 😂

לפני 7 חודשים. יום שבת, 11 באוקטובר 2025 בשעה 9:47

אף אחד לעולם לא יבין את הבדידות שלי

זו בדידות של מישהי שהיתה תמיד לגמרי לבד, נגד כל העולם

שעברה זוועות והיתה צריכה לשתוק, להסתיר, להחביא

שהיתה צריכה להחביא את הסוד הגדול הזה מכולם

הריחוק שסודות והסתרה יוצרים מדהים אותי כל פעם מחדש

ואני יודעת שהיום זה כבר לא סוד

וכולם יודעים

אבל אחרי מה שעברתי

איך אני אמורה ליצור קשרים משמעותיים, או להאמין בהם

איך אני אמורה להאמין שאוהבים אותי כשאהבה היתה תמיד תמורת משהו

אף אחד אף פעם לא אהב אותי, אהבו את הגוף שלי ואת מה שאני נאלצת לעשות לו

אהבו את הכוח והשליטה

ועכשיו? עכשיו אני שואלת את עצמי איך אני מאמינה לאהבה

איך אני מאמינה שהיא באמת ללא תנאים, שמי שאומר שהוא אוהב אותי לא מתכנן לנצל אותי?

עוד אין לי את התשובות. הלוואי שהיו לי.

באמת הלוואי שהיו לי.

 

-לילי

לפני 7 חודשים. יום שבת, 11 באוקטובר 2025 בשעה 5:44

אני חרמנית למות

אבל דיברתי לא יפה

אז עכשיו אני עם הפלאג הבינוני בתחת לשעה ורק אח''כ מותר לי לגמור

וכתובות עלי מילים

"זונה שחוקה של אדוני"

"זונה" - אני זונה, זה ברור לכולנו

"שחוקה" - שחוקה כי אני בברנאאוט קיצוני ולא מצליחה לתפקד

"של אדוני" - החלק שאני באמת גאה בו. שלו, בשבילו, לשימושו, לבחירתו, בדרכו. 

 

תודה על הזכות אדוני ♥️ 

 

 

 

לפני 7 חודשים. יום שבת, 11 באוקטובר 2025 בשעה 4:56

העיניים שלי עייפות אבל הכוס שלי נורא ערני זה בעייתי העניין הזה 😂

מי ינצח?

לפני 7 חודשים. יום שבת, 11 באוקטובר 2025 בשעה 2:36

אני לא מתחברת להרבה תכנים על ה7.10

זה או קשה לי ברמה שאני לא מסוגלת להכיל וזה לא יעזור לאף אחד שעבר את הזוועות האלה שגם אני אקרוס נפשית

או שזה עובר לידי, כי זה דתי מדי, או מתנחלי מדי, או שמשתמשים בזה כדי להצדיק את רצח ההמונים ובעיקר את רצח האוכלוסיה החפה מפשע בעזה

אבל איכשהו, אודיה ואיזי עושים את זה פשוט טוב

עם כמה שאני לא מאמינה באלוהים, אני יכולה להזדהות עם השיר חורף 23

כי הוא מדבר על קונפליקט עם אלוהים

הוא מבטא את הכעס והאכזבה שאנחנו מרגישים כלפי אלוהים, ואם הייתי מאמינה שהוא קיים, זה בדיוק מה שהייתי מרגישה 

הוא מדבר בצורה ככ יפה ומדוייקת על הזוועות שהיו שם בלי להפוך את זה לסנאף כמו שרבים עושים 

יש משפטים שהייתי משנה, לא הייתי קוראת לצבא, כארגון, "קדוש",

---החיילים אולי יכולים להיות כמעט קדושים בעיני, כי רובם עושים מה שהם עושים מתוך אמונה שלמה שהם מגנים עלינו, אבל המפקדים הבכירים וכתוצאה מכך הארגון במהותו, מאוד לא קדושים בעיני, אין שוםדבר קדוש בלהרוג 4 לא מעורבים על כל מחבל---

וגם אני לא מעודדת את הרעיון שלא יהיה שמאל ולא יהיה ימין, אני חושבת שכשאין שמאל ואין ימין יש פשוט רק ימין והשמאל לא מעז לדבר או שהשמאלנים הולכים ימינה לתקופה, ואני לא בעד בכלל, אני חושבת ששמאל חזק שעומד על שלו זה מה שהמדינה הזו צריכה, הדבר היחיד שיכול להציל אותה.

---התנועה הציונית מעולם לא דיברה על 'ארץ ישראל השלמה', אנשים חגגו ברחובות על ההסכם האומלל ב48'. הציונות דיברה על מדינה יהודית לעם היהודי בעיקר כדי שנוכל להגן על עצמנו מאסונות. ראינו כמה מדיניות הימין ב20 השנה האחרונות עזרה לנו להגן על עצמנו מסכנות ב7.10. ולספח שטחים שחיים עליהם פלסטינים, זו הצרה הכי גרועה שיכולה להיות למדינה כזו, כי אם המדינה נשארת דמוקרטית אז יש להם יתרון דמוגרפי עלינו, ואם המדינה הופכת למדינת אפרטהייד ולא נותנת להם זכות הצבעה העולם באמת יחרים אותנו הפעם. ואין לאן לשלוח אותם, בדקו כל אופציה אפשרית. אף אחד לא רוצה לקלוט מיליוני פליטים לתוך המדינה שלו. אז כדי להציל את המדינה מאסונות כמו ה7.10, ואת ההצדקה של העולם לאסונות כאלה, אנחנו חייבים לשמור עליה יהודית ומוסרית. ולפעמים, צריך לשחרר, גם כשזה כואב, וגם כשזה תולש אנשים שגרים במקומות לא חוקיים מהבתים שלהם, וגם כשלא מגיע לצד השני שנוותר לו. עדיף להיות חכמים מצודקים. אז כן, צריך שמאל חזק, שייקח אותנו לכיוון של הסכם מדיני ותוכניות שיקום בינלאומיות אמיתיות לעזה ואיו"ש, כדי שאסונות כמו ה7.10 לא יקרו יותר לעולם.---

 

אבל חזרה לנושא, מה שאני אוהבת זה את המערכת יחסים המוצגת שהם מציגים עם אלוהים ועם ה7.10. את החוויות הכלכך אמיתיות, איך כולנו איבדנו חברים, איך אנחנו לא מבינים איך ילדי העוטף חיים עם מה שהם עברו, איך פחדנו, כעם.

 

 

ועכשיו, עכשיו יש עסקה. עוד כמה ימים אפשר יהיה לנשום לרווחה ולדעת שלפחות החטופים החיים חוזרים, שהעינוי הזה נגמר עבורם, עד כמה שזה יכול אי פעם להגמר כי הם עדיין יצטרכו לחיות עם הטראומה. ובתקווה, אחריהם גם ישובו החללים, ולמשפחות שלהם לפחות יהיו קברים להתפרק עליהם.

ועדיין, אני בטוחה שגם אחרי שכולם ישובו (אם יצליחו בכלל להשיב את כולם), האסון הלאומי יישאר חקוק בכל אחד ואחת מאיתנו. ולרגעים שזה מכה בי, יש את השיר חורף 23.

 

 

***אין לי כוח לריב, תגובות לא מתאימות יימחקו. אני מאוד מזדהה עם האבל והכאב של ה7.10 ודווקא מתוך זה אני אומרת את הדברים הללו, כי זו הדרך שאני מאמינה שתמנע אסון כזה בעתיד***

לפני 7 חודשים. יום שישי, 10 באוקטובר 2025 בשעה 11:51

אני ככ מתגעגעת למגע נשי כשהיום לרגע פינטזתי על זה רעדתי בכל הגוף

אני אוהבת את המגע של אדוני, באמת

אבל הוא לא אותו דבר

בדיוק כמו שמגע של אישה לא יוכל להחליף לי את המגע שלו

ואני ככ צריכה את זה

כמו אוויר לנשימה

לפני 7 חודשים. יום שישי, 10 באוקטובר 2025 בשעה 7:22

אני ככ רוצה שהוא יהיה אכזרי כלפיי לפעמים

שאני נותנת לו רעיונות ומתחרטת עליהם שניה אחרי

כשאני חרמנית המוח שלי מריץ תרחישים מזוכיסטיים שונים ומשונים

ועכשיו אני כאובה, מתוסכלת, רטובה

ובעיקר פתטית

כי לא רק שרציתי את כל זה

זה היה רעיון שלי בכלל

אני הצעתי

 

וכשהוא מצליח לרוץ על רעיונות סדיסטיים יותר מהר מהמוח שלי

כשהוא שולף מהכובע סדיזם שאפילו לא חשבתי לכיוונו

אלה הרגעים שאני יודעת כמה אני שלו

לפני 7 חודשים. יום חמישי, 9 באוקטובר 2025 בשעה 16:44

קניתי את הדילדו הראשון שלי

רכישה משותפת עם אדוני

המטרה היא שאתאמן על למצוץ לו עם הדילדו כדי שאפסיק להקיא ואצליח להחזיק יותר משתי דק במציצה

אני ככ גאה בעצמי על התהליך שאני עוברת איתו

אני ככ גאה להיות שלו 

רכוש פרטי שלו

חור לשימושו, בכל דרך בה יבחר

 

ועל הדרך, רכשנו גם סט אזיקים וכיסוי עיניים

יהיה מעניין 😉