ערב טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב סינון

אני וזה​(נשלטת)חשבון מאומת

אני כותבת

המסע שלי, החיים שלי, הדרך שאני עוברת
לפני 7 חודשים. יום חמישי, 9 באוקטובר 2025 בשעה 14:43

הוא אמר שהוא לא רוצה שתראה עם שולטים אחרים

וזה היה ריב ענק

לא הבנתי

לא רציתי

הרגשתי שהוא כולא אותי

 

והיום הוא הסביר לי, שהוא לא מקנא, הוא רכושני

הוא לא פוחד שאעדיף אחרים, הוא יודע שאני כולי שלו והוא לא רוצה לחלוק את זה עם אחרים

ושאלתי למה

והוא אמר שזה כדי שאחרים לא יוכלו להרוס את מה שהוא בנה

ולא הבנתי

 

ואז חשבתי על הפעם האחרונה שהייתי באירוע מיני-בדסמי

הגעתי עם פרטנר, הלכנו לאיזשהו אירוע והגדרנו חדירה וגינלית כגבול שלי

ומישהו כאילו לא הצליח לחדור אלי לתחת אז הוא כאילו "בטעות" לטענתו החליק לכוס וניסה לחדור לשם

ופשוט צרחתי ואז הוא הפסיק והתנצל אבל מה זה עוזר בשלב הזה

ואז.. ואז הבחור שהיה איתי התעצבן ורצה לחזור, ואני הייתי שבורה ורציתי לחזור, וחזרנו והכול היה ככ גרוע

לקחו לי כמה ימים להתאפס על עצמי אחרי זה

ומאז לא הייתי בשום אירוע מיני/בדסמי

ובעצם כשאני חושבת על זה זו האינטראקציה המינית/בדסמית האחרונה שהיתה לי לפניו

לא הייתי מסוגלת אחרי זה

כי פחדתי שזה יקרה שוב

שמישהו יעשה את זה שוב

וגם באיזשהו מקום, לא סמכתי עליו יותר שהוא יכול להגן עלי ולשמור עלי מפני דברים כאלה

ואז לא הייתי מסוגלת ללכת לאירועים כאלה כי לא הרגשתי בטוחה

 

ואז הוא אמר שבדיוק בגלל זה הוא לא מרשה לי ללכת עם שולטים אחרים

 

ואני, אני בטפשותי לא ראיתי עד השיחה הזו

הוא עושה את זה בשבילי

הוא מנסה להגן עלי מאנשים רעים שאורבים בדרך

הוא אומר שזה מעשה אחראי

אני אומרת שזה הרבה מעבר לאחראי, זה רגיש ואכפתי ומגונן ושומר ואוהב

 

תודה אדוני

תודה שלקחת אותי להיות שלך

תודה שאתה שומר עלי ומגן עלי

תודה שאתה דואג לי

תודה שאתה כאן בשבילי

פשוט תודה ♥️

 

לפני 7 חודשים. יום חמישי, 9 באוקטובר 2025 בשעה 13:58

לא היה השלב שבו הוא אמר שאני אשמה באונס שלי

הוא לא היה כשהוא אמר שאני רציתי את זה, שאני ידעתי למה אני מכניסה את עצמי

הוא לא היה השלב שבו דחפתי לעצמי 4 אצבעות לכוס כדי שיכאב וישרוף כמו שכאב ושרף לי אז

הוא לא היה השלב שבו גמרתי בתנוחה שבה נאנסתי, כשהכוס שלי כואב כמו אז, והוא דרש שאודה לאנס שלי, ולחשתי "תודה שאתה סותם לי את החור" שוב ושוב

 

השלב שהוא גרם לי לבכות

היה השלב שבו הוא אמר שזו *לא* אשמתי

אחרי שהכול נגמר

שנאנסתי, שהייתי ילדה, שלא הבנתי לאן אני נכנסת

שלא פספסתי את הסימנים, לא הכרתי אותם בכלל כדי שיהיה לי סיכוי לזהות אותם

שהוא שומר עלי עכשיו, שהוא מגן עלי

שאני לא לבד

 

 

אירוני, לא?

לפני 7 חודשים. יום חמישי, 9 באוקטובר 2025 בשעה 12:10

אני ככ מחכה שהוא יסיים לעבוד כדי לבקש שיכאיב לי מנטלית, אני ככ צריכה את זה היום

 

אני צריכה לבכות ולשחרר ושיאספו אותי אח''כ ואני יודעת שהוא יודע לעשות את זה וסומכת עליו עם הנפש שלי

 

אני רוצה שיהיה אכזרי כמו שהוא יודע להיות, ואחכ יעטוף אותי ויבנה אותי מחדש כמו שהוא יודע ככ טוב לעשות

 

אני רוצה להרגיש אותו, אני רוצה שזה ישרוף לי

 

אני צריכה אותו כל-כך

לפני 7 חודשים. יום חמישי, 9 באוקטובר 2025 בשעה 7:59

באלי להרגיש את זה שוב, פעם אחרונה

 

את חוסר האונים, את הפחד, את הכאב

את החרדה מכל תזוזה

את הפחד הכנה, הטהור

את הידיעה שזה לא לטובתי

שאני כלום בשבילו

שלא אכפת לו

שלא אכפת לאף אחד

 

אבל זה לא שווה את זה, וזו לא תהיה הפעם האחרונה

אני תמיד ארצה עוד פעם אחת אחרונה

וזה אף פעם לא באמת עושה לי טוב

 

כי עמוק בפנים ישלי תקווה שהפעם זה יהיה אחרת

והיא מתנפצת כל פעם מחדש

אז די, אני לא יכולה לעשות את זה שוב

גם לא פעם אחת אחרונה

 

 

-לילי

לפני 7 חודשים. יום חמישי, 9 באוקטובר 2025 בשעה 7:53

אני מרגישה ככ לבד

ככ ריקה

ככ חסרת משמעות

ככ בלתי ניתנת לאהבה

ככ לא שייכת 

ככ מפוחדת

ככ לבד

אני חושבת שאני לילי

פאק

לפני 7 חודשים. יום חמישי, 9 באוקטובר 2025 בשעה 2:34

כל-כך הרבה שנים התפללתי לאלוהים

לא גדלתי בבית דתי, אפילו לא מסורתי, אז התפללתי בדרך שלי, במילים של ילדה שסובלת.

 

התפללתי שסבא לא ימות, התפללתי שלא יהיה בית ספר מחר. התפללתי שהילדים ההם ימותו, כי בלי להבין את זה, זו היתה הדרך היחידה שהכרתי שתגרום לכך שהם יפסיקו להתעלל בי מינית, בלי להבין אפילו שמה שהם עושים זו התעללות מינית, בלי לדעת לתת לזה שם. התפללתי שאמא תרצה לחבק אותי היום. התפללתי שאמא לא תכעס ולא תעיף אותי מהבית. התפללתי להיות נורמלית, כמו כולם.

 

התפללתי להיות נורמלית. התפללתי להתעניין בדברים שילדים אחרים מתעניינים בהם, אבל כל מה שעניין אותי היו ספרים ומתמטיקה. התפללתי להצליח להיות שמחה כמו כל הילדים האחרים. לא הבנתי למה הם רוצים לשחק תופסת ולצחוק כשאני רק רוצה לקפוץ מהמרפסת. לא הבנתי מה מצחיק אותם, מה גורם להם לחייך. כלום לא גרם לי לחייך. לא הבנתי למה אני שונה. הרי שני הצדדים שיחקו במשחק הזה, אז למה הם צחקו ואני הייתי בשקט? למה הלכתי לבכות אח''כ, כשהייתי לבד? למה הרגשתי מקולקלת?

 

התפללתי שהתקפי הזעם יעברו. התפללתי להצליח להיות הילדה שרוצים שאהיה, החייכנית, השמחה, החביבה. התפללתי לא להרגיש את הזעם הזה, על כל מי שפגע בי, כי לא הבנתי אז שהם פוגעים בי. 

 

ואתם יודעים מה? 

הוא אף פעם לא היה שם.

אפילו לא פעם אחת.

תמיד הלכתי לבי"ס, וההתעללות תמיד המשיכה, ואני המשכתי לא להיות הילדה השמחה שרוצים שאהיה.

הוא לא עשה מבול, או חורבן, כדי להציל אותי. הוא לא יצר מגיפה, הוא לא עשה כלום. הוא נתן לי למות מבפנים שוב, ושוב, ושוב.

 

אז אל תגידו לי שאמונה תעזור לי.

אני האמנתי, בלב שלם.

והוא איכזב אותי מכל פעם מחדש.

אם יש אלוהים, והוא שמע ילדה בת 5 שעוברת זוועות מתחננת שיציל אותה, והוא בחר לא לעשות כלום, אני שונאת אותו, שנאה יוקדת. אני שונאת אותו יותר משאני שונאת אותם.

ואני לא יכולה לחיות עם השנאה הזו, אז אני מעדיפה להאמין שהוא לא קיים.

אמונה לא עזרה וגם לא תעזור.

החיים פשוט קורים, ודברים רעים פשוט קורים, וזה מה יש.

אין לזה סיבה או הסבר, שוםדבר לא יצדיק את זה.

הוא לא היה שם.

לפני 7 חודשים. יום רביעי, 8 באוקטובר 2025 בשעה 9:49

איך זה שבאלי למות ואני חרמנית במקביל

 

זה שני יצרים שסותרים זה את זה

האחד הוא יצר של מוות והשני יצר של חיות

 

אני עייפה ככ 

ועדיין הגוף התובעני שלי רוצה דברים

זה מתיש, לטפל בו

לפני 7 חודשים. יום שלישי, 7 באוקטובר 2025 בשעה 12:51

אני בדרך לשיעור ריקוד על עמוד

ואני רואה שאני מפספסת את ההחלפה שלי ומחליטה לעשות החלפה בספונטניות בדיזינגוף סנטר

ואני יכולה לעשות את זה

כי זה לקח באיזור ה9 שנים אבל חנות המצעים שהיתה בבעלותו נסגרה והוחלפה

החנות שבמחסן שלה, בעליית הגג, הוא אנס אותי בברוטאליות

החנות שבה בגיל 17 צרחתי מכאב כשהוא חדר אלי ולו זה רק העמיד אותו יותר

היא נסגרה. הוחלפה. הכול נראה אחרת עכשיו.

ובפעם הראשונה בלמעלה מ9 שנים, אני לוקחת משם אוטובוס

ממש מהתחנה שממנה חזרתי הביתה אחרי שהוא אנס אותי, זאת שממש מחוץ לחנות שהיתה שלו

 

זה נגמר

ניצחתי

לפני 7 חודשים. יום שני, 6 באוקטובר 2025 בשעה 14:13

אני כבר לא יודעת אם אני מתקשה לנשום מהאסתמה או מהחרדה

 

אל דאגה האסתמה שלי לא מסוכנת סתם מציקה

לפני 7 חודשים. יום שני, 6 באוקטובר 2025 בשעה 7:19

אני רוצה להיות צעצוע לחיצה בשבילך

אני רוצה שתלחץ על מקומות בגוף שלי בדרכים שונות ותשחק בתגובות שזה מוציא ממני

אני רוצה להיות שם לשעשוע שלך

אני רוצה שתלמד להוציא ממני בדיוק את התגובות שאתה אוהב לראות, מתי שאתה אוהב לראות

אני רוצה להיות קשורה על מיטה, פרושה לפניך, לשעשע אותך

אני רוצה שתעביר את הידיים שלך בכל מקום

תבחן כל תגובה קטנה שלי

מה מכווץ אותי, מה מרטיב אותי, מה מכאיב לי

אני רוצה שתשחק בי כמו בבובה

אני רוצה שתעשה את זה בהיסח הדעת באיזשהו שלב, באוטומט

שתראה טלוויזיה ותשחק לי הפטמות במקביל, או בדגדגן. שתדחף אצבעות וחפצים לאיזה חור שאתה רוצה, רק כדי להשתעשע מהתגובה שלי.

 

והכי אני רוצה

שתצחק עלי כי אני רטובה לאורך כל הדרך.