אני כותבת

שיאהבו אותי, אתם יודעים?

בגלל זה נתתי לכל האנשים האלה לעשות לי דברים רעים 

- לילי

גורם לי לרצות לחזור לאקטיביזם פמיניסטי

אני לא מבינה איך דברים כאלה קורים והעולם שותק

האישה ליטרלי כתבה "אם אומרים לכם שהתאבדתי - אל תאמינו" וכבר באותו ערב תייגו את זה כלא פלילי

ואפילו אם היא באמת התאבדה

זה קרה בקונטקסט מסויים

הם הרגו אותה, בין אם אקטיבית ברצח ובין אם דרך מה שהם העבירו אותה כילדה

זה מפחיד, בתור אישה שעברה התעללות מינית חמורה בילדות, להבין שזו הדרך של המדינה להתמודד עם מקרים כאלה

לראות את ההשתקה

ללמוד שאסור לדבר

אני פוחדת

אני פוחדת להיות יצור אנושי בעולם כזה

אני פוחדת להיות אישה בעולם כזה

אני פוחדת להיות שורדת בעולם כזה

אני פוחדת מהמשטרה, מהפרקליטות, מהכנסת

אני פוחדת להבין שאישה שהעבירה את הילדה שלה דברים כאלה נמצאת בכזו עמדת כוח ההשפעה

וזה גורם לי לרצות לזעוק, כדי שאחרות יראו שזה כן אפשרי

בכל מחיר

לצעוק בשביל כל מי שלשונה נאצרת בסיטואציה כזו

לצעוק גם בשביל עצמי

ישלי זוג חברים שהתחלתי להסתשן איתם לאחרונה

אנחנו חברים כבר שנים וממש כיף לי איתך, מרגישה מאוד בטוחה

סיכום שני הערבים האחרונים:

אנחנו נפגשים במועדון

אני מחכה לאיזון שלי והם מחכים איתי בחוץ וכיף ומצחיק לי איתם

אנחנו נכנסים פנימה, יושבים, מתאקלמים

הוא קושר אותה על הבמה והם יפהפיים

התנועות שלו, הדרך שבה הוא מוביל אותה, מהיכולת שלה לשחרר ולהתמסר ולאפשר לו להוביל אותה מהפנטות אותי 

אני צופה בסשן של חברה אחרת כשהם באפטרקר

באיזשהו שלב הוא אפילו משיג לי פופקורן כי אני נעשית רעבה

היא ניגשת ושואלת אם אני עסוקה בלאכול או שאני רוצה להתחיל סשן

אני אומרת לה שאני שניה מסיימת, מעשנת, ובאה

וזה מה שקורה

היא מעמידה אותי על משהו כך שאני על שש עליו, שעונה קדימה. היא מרימה לי את בגד התחרה שאני לובשת וחושפת את התחת שלי (שלא היה מאוד מוסתר עוד קודם לכן). היא מושכת גם את התחתון שלי כלפי מעלה וזה עושה לי וודגי עדין ונעים.

היא מתחילה בשעווה. היא מטפטפת עלי, טיפה אחר טיפה. אני חלשה בשעווה משום מה, תמיד הייתי. אני בורחת וזה כל-כך הרבה שבאיזשהו שלב היא שואלת אם אני בסדר ואם להמשיך או לעצור. אני משיבה שאני בסדר ושתמשיך. הטיפות האלה משגעות אותי, זה יותר כואב מאם היתה שופכת עלי בבום. כל רגע איזור אחר בתחת שלי מעקצץ ואני נשאבת לתחושה.

באיזשהו שלב היא מתחילה לחמם את התחת שלי עם קרופ קטן. אני מתה על הכאב הסטינגי והממוקד שלו וזה זורק אותי עמוק לספייס. אני מפסיקה לברוח מאוד מהר, מתמסרת לכאב. היא עוברת לספאנקים וזה ככ נעים. אני מרגישה זרמים של רטיבות זולגים לי לתחתון. אני תוהה אם היא יודעת את זה. אני מתנשפת בכאב אבל כבר לא נאנקת ובורחת, פשוט נושמת אותו לתוכי. כשהיא עוברת לפלוגר, אני ככ בספייס שזה כבר מרגיש כמו מסאז'. אני מתנשפת עם ההצלפות, מתענגת על הכאב הנעים הזה. אני ככ בספייס שאין לי מושג מה קורה סביבי, כל מה שיש זה היא ואני והכאב הזה.

היא מחליפה בין הידיים שלה לקרופ ולפלוגר. אני מודעת לשינויים בכאב, אבל בזה זה פחות או יותר מסתכם. אני בעולם אחר.

כשהיא מרימה אותי ומושיבה אותי מכורבלת על ידה, אני מתאפקת שלא להתחנן לעוד. לאט לאט אני יורדת והחיבוק שלה ככ בטוח ואני יורדת ככ בטוב.

כשאני חוזרת הביתה אני מוצאת את התחתון שלי ספוג.

ערב למחורת אנחנו נפגשים שוב. היא מסשנת מישהי אחרת והוא מציע לי להסתשן איתו במקביל. אני נענית ומתמקמת שעונה קדימה. הוא מחמם אותי ממש טוב, מעלה את רמות הכאב בהדרגה אפילו בספאנקים. הוא נוגע בי הרבה, ואני ככ רטובה מזה. הוא רגע מכאיב ורגע מלטף, קשוב ברמות אלי ולשפת הגוף שלי. 

הוא מחליף בין הידיים שלו לכלים שונים אבל אני ככ בספייס בשלב הזה שאין לי מושג איזה כלים היו. אני פשוט מרגישה את הכאב המשתנה והדינמי הזה ומתמסרת אליו ומתענגת עליו. מדי פעם הוא תופס לי את התחת בצורה שמפרידה לי קצת את השפתיים של הכוס מתחת לתחתון. אני מקווה עמוק בפנים שיכניס אצבע, אבל לא מעיזה לבקש. כשהוא נושך אותי אני מתכווצת לרגע ומרפה. הוא משחק בזה, נושך אותי מהר, עובר מפלח לפלח.

באיזשהו שלב הסשן לידינו נכנס לנו לספייס ואנחנו נאלצים להפסיק. הוא מחבק אותי, ואפילו מגלגל לי ג'וינט אח''כ בפינת עישון כי הידיים שלי רועדות.

תודה לשניכם. תודה על חוויות חיוביות ובריאות. תודה על חיבוקים חמים ואוהבים, תודה על כאב שמקפל אותי בעונג, תודה על השחרור שנתתם לי בתוך כל הסיטואציה המלחמתית ההזויה שאנחנו שרויים בה. תודה על מגע מלטף ועל כאב שמאלץ אותי להתמסר. תודה על מי שאתם, פשוט תודה ♥️

הדרופים שלי תמיד מגיעים כשאני כבר לבד

ישלי שני סשנים שאני רוצה לכתוב עליהם ואין לי מילים

מתסכל אותי ממש

לא שלחה לי הודעה עדיין

ואני קצת מבואסת בכנות

אם את כאן שלחי לי הודעהההה

והיא אמרה שהיא תכתוב לי פה

חיחי איזה כיף לי

זה מוזר

לא עשיתי את זה הרבה זמן

לא יודעת מה אני חושבת על הנושא

פגשתי עכשיו את מי ששרה את השיר של הקטקטים (מיקי קם)

וזיהיתי אותה והייתי כזה את ממש דומה לה והיא היתה כזה כן זאת אני

זה מטורףףףף מה הסיכויייי

באלי לכתוב משהו חכם

אבל אני ריקה

מלאה בזעם טהור כזה שאי אפשר להביע במילים

בקנאה ששורפת אותי מבפנים

בתסכול שמכלה אותי

בכמיהה שמתישה אותי

"Welcome to the freakshow, all my friends are here

Jealousy and love anger lust corruption fear

Welcome to the headache I wake up with everyday

Be careful what you wish for

Or you'll end up just like me"

ברוכים הבאים למופע הפריקים, כל החברים שלי כבר פה

קנאה ואהבה כעס תשוקה שחיתות פחד

ברוכים הבאים לכאב הראש שאני מתעוררת איתו כל יום

תיזהרו במה שאתם מבקשים

או שתסיימו בדיוק כמוני