אני כותבת

רואים את ההודעה הזו?

ככה מגיבים כשבחורה מבהירה שהיא לא מעוניינת בקשר איתכם

זהו, כזה פשוט

תלמדו ממנו 

הרופא משפחה שלי יודע שישלי היסטוריה של בולימיה

הוא שלח אותי לבדוק עם הפסיכיאטרית ועם דיאטנית על זריקות הרזיה ושתיהן אמרו לא

אז הפתרון שלו היה להגיד לי לשתות מרק ירקות במקום לאכול כל יום בכל הארוחות כי זה ישביע אותי וזה בעיקר מים וירקות

הוא מנסה כאילו בכוח להחזיר אותי להפרעות אכילה?

יש לציין שהבולימיה שלי לא התבטאה רק בבולמוסים והקאות אלא גם בהרעבה כללית

הכול רווי בזכרונות פה

הזכרונות כואבים לי כל-כך

אני רוצה לברוח, אני רוצה לצרוח

אני צפה בין פלאשבקים שונים

הם תוקפים אותי, חודרים למודע שלי כמו שהם חדרו לגוף שלי

אין לי שליטה על כלום, אפילו לא על המחשבות שלי

אני מרגישה חבולה

הכאב כמעט פיזי

הריאות שלי לא מצליחות להתמלא באוויר

הכול ריק ותפל ואפור

העור שלי שורף, אני מרגישה את הידיים שלהם עלי ואני רוצה לקלף אותם עם הציפורניים שלי

אני נמנעת מלהיכנס לפרטים הגרפיים כי אני מרגישה שזה יותר מדי להניח עליכם, הקוראים

אבל הם מרחפים בראש שלי

אני צפה בין זכרונות שהתבוננות בהם מרגישה לי גובלת בסנאף

אני אוכלת כדי למלא את החור השחור בבטן

אני ישנה כדי לברוח

אני רואה סדרות כדי לחיות חיים של אחרים

אבל אני לא יכולה לברוח, לא באמת

אני קמלה, הפנים שלי איבדו כל סימן חיים

ובנימה אופטימית זו

נראלי שאני הולכת לישון

לפעמים אני תוהה אם כל האנשים שלא אהבו אותי אז לא היו אוהבים אותי גם היום

נכנסתי לבדסמ בגיל די צעיר, ומנטלית, הייתי כנראה ממש ילדה

לא ידעתי והבנתי מה אני רוצה ולא רוצה, לא הבדלתי בין פנטזיה למציאות, בין התעללות לבדסמ

רציתי לחוות הכול, עם כולם, בכל מחיר

לא ידעתי להציב גבולות, לא ידעתי להגיד לא, והגרוע מכל, לא ידעתי לכבד הצבת גבול

התנהגתי כמו פעוטה בחנות ממתקים

גם מחוץ לעולם הבדסמי, הייתי די אבודה

יצאתי מהבית של ההורים מהר מאוד אחרי שהשתחררתי מהצבא כי היה לי טראומטי שם מדי, לא יכולתי להתמודד עם הזכרונות וההצפה שהייתי בה כל הזמן

לא ידעתי כלום מהחיים שלי

לא ידעתי להחזיק משק בית, לא ידעתי לדאוג לעצמי ברמה המינימלית

לא עזבתי מתוך תחושת מוכנות, עזבתי במנוסה לית ברירתית

ואנשים ראו את זה

אנשים ראו את החדר ההפוך, את הקושי להתקלח, את הוולט שאני מזמינה כל יום

אנשים ראו שאני לא עומדת בהבטחות שהבטחתי לעצמי, שאני לא מי שאני רוצה ומצפה מעצמי להיות

לא הסתרתי את זה, אני לא אוהבת הסתרות ושקרים

ואנשים ראו אותי לא מבינה מה מימיני ומה משמאלי

אנשים ראו שאני אבודה

ואף אחד לא ידע לחלץ אותי משם, וזה גם לא היה התפקיד של אף אחד חוץ ממני לחלץ אותי משם

אבל זה לקח זמן, ותהליך

ואני עדיין לא ההפך הגמור, אבל אני בוגרת יותר, ואחראית יותר, ותקשורתית יותר, ומקורקעת יותר

אני מבינה יותר מה אני רוצה ונכון לי ומה גבול שלי ומה נמצא בטווח האפור שביניהם

אני יודעת לאן אני שואפת בחיים

אני יודעת לעשות צעדים מעשיים כדי להגיע לשם

ואני עושה אותם, עקב בצד אגודל

ולפעמים אני תוהה

אם כל האנשים שלא אהבו אותי אז

אם כל האנשים ששרפתי את עצמי מולם

אם כל האנשים שויתרו בלי להתקרב אלי בכלל

עדיין לא היו אוהבים אותי היום

כשאני בוגרת, ומחוברת, וקשובה לעצמי ולאנשים סביבי

לפעמים אני תוהה גם אם האנשים שכן אהבו אותי, עדיין היו אוהבים אותי היום

כשאני יודעת להציב גבולות

כשאני יכולה לעמוד על שלי מולם

החיים הם מסע

ולפעמים, בטח כשאין לך סביבה יציבה להשען עליה, את לומדת מלהיכוות

ואני לצערי, אני לא לומדת בכוויה הראשונה

אני בטוחה שאני יודעת הכי טוב מכולם

אז הייתי צריכה להיכוות שוב ושוב ושוב

ועד שלמדתי

אולי הברחתי גם אנשים טובים בדרך

וכנראה שמשכתי אלי את האנשים הלא מדוייקים לי

הייתי רוצה לפעמים, לפתוח דף חדש

למחוק את כל החריטות המדממות ולהתחיל מאפס

הייתי רוצה להגיע לבדסמ ממקום בוגר ואחראי יותר

הייתי רוצה להביא את עצמי של היום לשולחן, למחוק את ההיסטוריה

אולי זו סתם פנטזיה מסוג קצת אחר

פנטזיה נוספת שלא ניתן להגשים

אבל ישלי אותה

היא שם

וקצת עצוב לי על כל מה שאולי איבדתי בדרך

אני: מקריאה לאמא שלי מה זה מיזופוניה כדי להסביר לה שיש לה את זה וזה לא נורמלי לבקש מאנשים לנשום יותר בשקט כי הרעש של הנשימות שלהם משגע אותה

גם אני: אוי בעצם גם לי מפריעים ממש חלק מהרעשים שמצויינים שם נראלי זה נורמלי הדברים האלה, איך אפשר לא להתעצבן על שעון שמתקתק

אז מסתבר שזה לא נורמלי וגם לי כנראה יש מיזופוניה ברמה נמוכה

קורע בעיני

מאשימה את אמא אגב, ירשתי ממנה

"ניתן להגדיר מיסופוניה כתגובה רגשית או פיזית עוצמתית לצלילים מסוימים, אשר נחשבת לא סבירה ביחס למצב.

האנשים הסובלים ממנה בדרך כלל יהיו רגישים לרעש ספציפי וידווחו כי הוא "מטריף אותם".

תגובתם יכולה לנוע בין כעס ועצבנות לבין התקף חרדה של ממש.

לרוב הסובלים מההפרעה מבינים כי תגובתם לרעש הספציפי מוקצנת וכי אנשים אחרים אינם סובלים מרעש זה באותה מידה (אם בכלל).

לרוב אנשים הסובלים ממיסופוניה מדווחים על רגישות לרעשים המיוצרים על ידי גוף האדם – כגון רעשי לעיסה, שתיה, כחכוח בגרון וקולות נשימה.

אחרים מדווחים על קושי לשמוע רעשים כגון רעשי הקלדה, זמזום, חריטה ועוד.

לעיתים הקושי מתבטא בתגובה לרעשים חזרתיים כמו נקישות חוזרות ונשנות.

תסמיני ההפרעה יכולים להיות מתונים עד חמורים.

בקצה המתון אנשים נוטים לחוש חרדה מתונה, חוסר נוחות, תחושת גועל ורצון לברוח או להימנע מהרעש.

בקצה החמור יותר של ההפרעה אנשים נוטים לחוש זעם, כעס, פחד, מצוקה רגשית ואף התקף חרדה למשמע הרעש."

הכרתי אותה בתקופה ממש קשה

הייתי בפיצוץ עם ההוסטל, קצת אחרי שיצאתי מקשר רעיל

הטיפול כבר לא ככ עבד לי, המטפלת בדיוק עשתה לי שיחת "ישלך יותר מדי משברים ואני לא מצליחה להיות שם בשבילך כל-כך הרבה"

הדחפים ההרסניים שלי היו בשמיים ובאמת לא ידעתי איך אני עוברת את זה

הייתי אבודה

ואז היא הגיעה

נקודה קטנה זורחת ובוהקת בחושך

ונמשכתי אליה כמו זבוב לאור

היא דרשה ממני הרבה יותר משחשבתי שאני מסוגלת

וכל יום מחדש, הוכחתי לה ולעצמי שאני כן מסוגלת 

היא גרמה לי להאמין בעצמי

היא ראתה בי את כל הטוב שנמצא מתחת לכל המסיכות והמגננות

פשוט ראתה דרך זה, כאילו זה שקוף

כאילו לא בניתי שנים בלהסתיר ולהחביא את הטוב הגלום בי, כי כל-כך הרבה אנשים ניצלו אותו על מנת לפגוע בי

היא אמרה לי לקרוא שבועה

שבועה שבה אני מתחייבת לה, ובעיקר לעצמי

שבועה שאראה לעולם את הגרסא הכי טובה ויפה של עצמי

שבועה שאגשים את עצמי, למרות כל הקשיים והמגבלות

שבועה שאאמין בעצמי

היו לי המון התנגדויות

היא לימדה אותי שאין לי ברירה אלא לשחרר אותן

לא האמנתי בשבועה, לא האמנתי בי

אבל האמנתי בה

בכיתי, כעסתי, שמחתי, הודיתי 

היא החזיקה אותי בטנטרומים

היא היתה שם גם כשהייתי בשיא הדחף להרס עצמי

היא חיבקה אותי ואת הכאב שלי

היא צפתה לי גדולות

כולם ויתרו עלי בחיים שלי

אף אחד לא חושב שאני יכולה להגשים את הפוטנציאל שלי

כולם יודעים שאני מבריקה, שאני רגישה, שאני אמפתית

אבל אף אחד לא חושב שאני חזקה

כולם סביבי רואים אותי נשברת שוב ושוב

זה לא משנה בעיניהם שיש לי את הסיבות הכי טובות בעולם להישבר

זה לא משנה בעיניהם ששרדתי יותר משהם יכולים לדמיין

מה שמשנה הוא שבפועל, אני לא כמוהם

אני לא יציבה, אני לא תפקודית, אני לא שמחה

אף אחד אפילו לא מאחל לי יותר את הדברים הללו, אנשים התאימו את הציפיות שלהם ממני למה שאני עומדת בו

אף אחד לא צופה לי התקדמות והצלחה והחלמה בסוף

והיא? היא צפתה את כל הדברים האלה ויותר

היא צפתה לי יותר משאי פעם העזתי לדמיין

היא באמת האמינה בלב שלם שאני חזקה מספיק לעבור את זה

אולי אפילו לנצח את זה בסוף

כשהיא נעלמה (עם הסבר ומסיבות מאוד מוצדקות) חשבתי שאקרוס

אבל לא קרסתי

פרחתי

אני בתקופה הכי טובה שהיתה לי אי פעם

מצאתי קשרים בונים וחזקים ואוהבים, מצאתי הגשמה עצמית, הבנתי שאני אוהבת הרבה ממה שיש לי בחיים, שיש לי מה להפסיד

וכשהיא חזרה, הייתי כבר במקום ככ אחר שלא יכולתי לחזור

היה לי ככ הרבה טוב בחיים שלא יכולתי לוותר עליו בשבילה

אני ככ מעריכה אותה, את התהליך שהיא העבירה אותי

את האמונה בי שהיתה לה

ושהיא לימדה אותי לפתח גם בעצמי

היא היתה נקודה של אור בחושך גדול

וכשהיא הלכה, זכרתי את האור שלה, והמשכתי לצעוד בדרכו

תודה על מי שאת, ועל מי שהיית בשבילי ♥️

אמא שלי עם הפרעות אכילה ממש רציניות, אני ממש חושבת שהיא אנורקסית

וזה לא מאובחן ולא מטופל, זה ככה מאז שאני זוכרת את עצמי

והיא מצאה עכשיו רופא פרטי שייתן לה זריקות הרזיה לפני כמה חודשים

והיא ירדה במשקל בקטע ממש קיצוני והיא ממשיכה ובאמת אין לה לאן לרדת יותר היא כבר חצי ממה שהיא היתה והיא לא היתה שמנה לפני זה, היא לא אוכלת כלום, באמת, היא גם לפני כן לא הגיעה ל1000 קלוריות ביום גם כשאמרו לה שהיא חייבת ועכשיו היא אוכלת אפילו פחות

ואני גם קצת דואגת לה

וגם זה ממש מטרגר אותי ואת ההפרעת אכילה שלי, בטח כשאני בobesity כרגע ובאמת אובייקטיבית צריכה לרדת במשקל ואני רואה אותה וזה משגע אותי

גם אח שלי לדעתי מפתח אורתורקסיה (הפרעת אכילה שבה אתה אובססיבי ללאכול בריא בצורה לא בריאה כבר) והוא ירד מלא במשקל (הוא בכלל אמר שהוא משנה תזונה כדי להעלות מסת שריר והוא עכשיו לא אוכל אפילו את האוכל שאמא שלי מבשלת, ואמא שלי מבשלת בריא) וההורים שלי מעודדים את זה

ואני עכשיו גרה עם שניהם באותו בית וצריכה לראות אותם כל הזמן ואיך הם אוכלים וזה סופר מטרגר אותי ואני אפילו לא יכולה להגיד כלום כי מה מטרגר אותי שהם רזים?

והקטע הוא שאנשים רזים שאוכלים טוב לא מטרגרים אותי, כל מבני הגוף לגיטימיים בעיני, אבל כשאני יודעת שזה מהרעבה ואובססיה ואני רואה איך הם אוכלים זה ממש טריגרי

אני רוצה להרעיב את עצמי ואני יודעת שזה לא פתרון ואני לא יודעת מה לעשות כבר ובאלי לבכות

אני לא מסוגלת לכתוב פה כי יש מלחמה ואני לא במצב נפשי מדהים ואין לי מה להגיד שלא יביא לי תגובות שיתקפו אותי, אני שמאלנית מדי למלחמות

אני בסדר, לא לדאוג לי

פשוט משתבללת קצת בתוך עצמי

הניגודים הקיצוניים הללו - הם כל כולי

אני בקונפליקטים עם עצמי, כל הזמן

אני עייפה מעצמי

ואני הורסת כל דבר טוב בחיים שלי

או שאולי אני שומרת על דברים טובים אחרים בחיים שלי?

אני פשוט לא רוצה שיעזבו אותי שוב

אני לא רוצה להיות לבד יותר

אני רוצה שיחשבו שאני שווה את זה, על כל כולי, גם על הצדדים המורכבים והקיצוניים לקצוות הפוכים

אני שונאת את כולם

ואני לא רוצה שאף אחד יעזוב

I hate you, don't leave me

I feel like I can't breathe

Just hold me, don't touch me

אני שונאת אותך, אל תעזבי אותי

אני מרגישה כאילו אני לא יכולה לנשום

רק תחזיקי אותי, אל תגעי בי

And I want you to love me

But I need you to trust me

Stay with me, set me free

ואני רוצה שתאהבי אותי

אבל אני צריכה שתסמכי עלי

תשארי איתי, תשחררי אותי לחופשי

But I can't back down

No, I can't deny

That I'm staying now

'Cause I can't decide

Confused and scared

I am terrified of you

אבל אני לא יכולה להכנע

לא, אני לא יכולה להכחיש

שאני נשארת עכשיו

כי אני לא מצליחה להחליט

מבולבלת ופוחדת

אני מבועתת ממך

I admit I'm in and out of my head

Don't listen to a single word I've said

Just hear me out before you run away

'Cause I can't take this pain

אני מודה שאני נכנסת להגיון ומאבדת אותו שוב

אל תקשיבי למילה ממה שאמרתי

רק תקשיבי לי לפני שאת בורחת

כי אני לא יכולה להחזיק את הכאב הזה

I hate you, don't leave me

אני שונאת אותך, אל תעזבי אותי 

I hate you, don't leave me

'Cause I love when you kiss me

I'm in pieces, you complete me

אני שונאת אותך, אל תעזבי אותי

כי אני אוהבת כשאת מנשקת אותי

אני שבורה לחלקים, את משלימה אותי

But I can't back down

No, I can't deny

That I'm staying now

'Cause I can't decide

Confused and scared

I am terrified of you

אבל אני לא יכולה להכנע

לא, אני לא יכולה להכחיש

שאני נשארת עכשיו

כי אני לא מצליחה להחליט

מבולבלת ופוחדת

אני מבועתת ממך

I admit I'm in and out of my head

Don't listen to a single word I've said

Just hear me out before you run away

'Cause I can't take this pain, no

אני מודה שאני נכנסת להגיון ומאבדת אותו שוב

אל תקשיבי למילה ממה שאמרתי

רק תקשיבי לי לפני שאת בורחת

כי אני לא יכולה להחזיק את הכאב הזה

I'm addicted to the madness

I'm a daughter of the sadness

I've been here too many times before

אני מכורה לשגעון

אני בת של הבדידות

הייתי כאן יותר מדי פעמים בעבר

Been abandoned and I'm scared now

I can't handle another fallout

I am fragile, just washed upon the shore

נטשו אותי בעבר ואני פוחדת עכשיו

שאני לא יכולה להתמודד עם עוד נשירה

אני שברירית, פשוט נשטפת לחוף

They forget me, don't see me

When they love me, they leave me

הם שוכחים אותי, לא רואים אותי

כשהם אוהבים אותי, הם עוזבים אותי

אני חושבת שמה שהכי כואב לי כרגע

זה שזה בא בכזאת קלות מהצד שלה

היא הפכה כל-כך מהר מהיחידה שבאמת מאמינה בי

לעוד מישהי שויתרה עלי

שהבינה שלא מגיע לי את הטוב שיש לה לתת

שאני לא יכולה לעמוד במה שהיא צריכה ממני

סתם עוד להבה שכבתה