סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

אני כותבת

המסע שלי, החיים שלי, הדרך שאני עוברת
לפני חודשיים. 17 בספטמבר 2024 בשעה 11:30

קצת על התפקוד הלקוי של המשטרה בתיק האישי שלי.

אני נאנסתי בתחילת אפריל. בתחילת יוני אזרתי אומץ והלכתי להתלונן, כי גיליתי שהוא סדרתי.

במקום להפיץ את השם שלו ולחפש נפגעות נוספות, המשטרה עשתה *כלום* במשך שלושה חודשים.

ועכשיו הם קוראים לי למתן עדות חוזרת לשאול אותי פרטים נוספים.

למרות שכמובן שאין פרטים נוספים.

זו מילה שלי נגד מילה שלו.

הנפגעות האחרות התחננו שלא אכניס אותן לזה, כי, ובכן, כולם מכירים את משטרת ישראל.

 

הקצין נשמע שהוא לוקח את זה ברצינות, אבל זה לא עוזר כשלי אין שום הוכחות כי סורי לא הוצאתי מצלמה בטלפון שלא היה לידי בזמן שהוא דחף לי אצבע.

 

אני אמרתי לא. 

שוב ושוב.

אני הייתי בסדר הפעם.

ואני מכירה גם מקרים גרועים יותר משלי.

ותזהרו ממני עם האשמת הקורבן בפוסט הזה, אני מה זה במוד לעשות בלאגן.

לפני חודשיים. 15 בספטמבר 2024 בשעה 11:41

היי התקשרו אלי מהמשטרה עכשיו אחרי 3 חודשים של כלום להזמין אותי להמשך חקירה על האונס האחרון שעברתי חשבתי שזה כבר נסגר ומאחוריי ובאלי לבכות כי אני ככ לא רוצה לפתוח את הפצע הזה שוב
אבל היי, תחשבי חיובי ויהיה חיובי, נכון? 😒

 

אה וגם אני לא מוצאת מחליף למשמרת של מחר אז כנראה אצטרך ללכת אחכ גם לעבוד בשירות לקוחות איכשהו 🥳

לפני חודשיים. 14 בספטמבר 2024 בשעה 9:17

משעמם לי ואני חרמנית והצילו

לפני חודשיים. 9 בספטמבר 2024 בשעה 18:22

הבעיה שלי היא שאני לא יכולה לצאת לדייטים כמו בנאדם נורמלי.

אני צריכה חיבור רגשי עמוק כדי ליצור קשר משמעותי.

ובחיבור רגשי עמוק אני מתכוונת לאני צריכה שיהיה לך אכפת ממני לפני ומעבר לזה שאתה רוצה לזיין אותי.

אני צריכה שתראה אותי קודם כבנאדם. אני צריכה שתרצה להכיר את כל הזהויות שלי. אני צריכה שכשתעצב אותי תראה את טובתי באותה מידה שאתה רואה את טובתך. אני צריכה חיבוקים אותנטיים, שלא נועדו להשכיב אותי בסוף. אני צריכה להאמין שגם אם לא יקרה בינינו שוםדבר מיני/בדסמי לעולם, נהיה חברים. כי אנחנו אוהבים זה את זה כאנשים.

ולכן שלושת הקשרים המשמעותיים שהיו לי התבססו קודם כל על חברות. הייתי חברה של שלושתן הרבה לפני שחשבתי שעשוי לקרות בינינו משהו. הראשונה עוד לא יצאה מהארון כשהפכנו לבסטיז, כנל לגבי השניה (שעד היום לא יצאה מהארון), והשלישית חשבה שהיא לא מסוגלת לשלוט בכלל כשהכרנו. 

לוקח לי זמן לפתח רגשות. הרבה זמן. אני צריכה לראות את הנפש שלך, ולדעת שאתה רואה את שלי. אני צריכה להיות מסוגלת לשקוע לשיחות ארוכות ומרתקות איתך על מהות החיים ועל גישות כלכליות ומדיניות. אני צריכה להרגיש בטוחה בחיבוק שלך.

ואת כל אלה, אי אפשר באמת לקבל מדייט, או שניים, או שלושה.

ואז זה מגיע למקום מיני, או של שליטה, ואני מוחקת אותך כאופציה.

כי זה לא מרגיש נכון.

כי זה לא זה.

כי אין שם את המעבר הזה.

ואוף, כמה שאני רוצה עכשיו לשבת בין הרגליים של מישהו ולהרגיש במקום שלי.

ועוד יותר אוף, אני לא יודעת אם זה אי פעם יקרה לי שוב.

לפני חודשיים. 6 בספטמבר 2024 בשעה 18:40

באלי שאמא שלי תצא לי מהראש
זה גיהנום של רגשות אשמה פה

לפני חודשיים. 6 בספטמבר 2024 בשעה 17:08

לבכות ולישון

לפני חודשיים. 5 בספטמבר 2024 בשעה 18:09

שאף אחד לא רואה כמה אני סובלת.

והשקיפות הזו,

היא לפעמים יותר נוראית

מהסבל עצמו.

לפני חודשיים. 4 בספטמבר 2024 בשעה 10:07

אני אפילו לא יודעת מה אני רוצה לכתוב על השיר הזה.

אני אתחיל בזה שאני הייתי הנערה הזו.

אולי לא הייתי מסיימת שיכורה אבל כן היייתי מסיימת כל פעם לבד בגן הציבורי. או בחדר מלון. או חוזרת לכיתה או הביתה. הייתי נשארת לבד.

ולא, לא היה לי עם מי לדבר.

ולא היה חיבוק חם בבית.

וכן, חיפשתי אותו בחוץ, הלכתי לגברים מבוגרים שיתנו לי את החיבוק שאבא מעולם לא נתן לי, ואמא נהגה להתלונן על שהיא צריכה לתת לי כי ביקשתי.

וכן, כולם ידעו וראו.

כולם.

ה"חברות שלי".

המורים בבית הספר.

הסתרתי רק מההורים.

אז מה אם שיקרתי והחבאתי.

נאנסתי על בסיס קבוע, ברור ששיקרתי והחבאתי!

ברור שהסתרתי.

ברור ששמתי חיוך מטופש על הפרצוף והעמדתי פנים שהכול בסדר.

מה עוד יכולתי לעשות?

 

אבל יש קצת אור בקצה המנהרה.

כי בסופו של יום, יצאתי מהבית ודברים השתפרו.

בסופו של יום מצאתי חברים אמיתיים, ואנשים שאכפת להם ממני, וטיפול טוב.

בסוף מצאתי את עצמי.

 

"כשאין חיבוק חם בבית היא תחפש אותו בחוץ.

מאכילים אותה כל פעם בתירוץ המצוץ. 

נשמה פצועה הלב שבור השער פרוץ,

שמועות רצות כולם יודעים שהיא אחלה של סטוץ.

נמאס שאף אחד לא באמת אוהב אותי, נמאס מהעולם הזה שלא סופר אותי, נמאס לי מכל אלה שאומרים לי תתגברי, נמאס לגמור שוב שיכורה לבד בגן הציבורי.

 

תן להם קצת אור, קצת אור,

תן לה קצת כוחות שניה לפני שהיא נשברת.

תן להם קצת אור, קצת אור,

תן לו גם להתעורר למציאות אחרת.

תן להם קצת אור, קצת אור,

תן לה להרגיש שזו תקופה והיא עוברת.

תן להם קצת אור, קצת אור,

תן לו רק סיבה טובה שוב לחייך על אמת"

לפני חודשיים. 3 בספטמבר 2024 בשעה 12:51

עבורי, לעשות אונלי זה לשבור את כל מה שאני יודעת על העולם.

זה לשבור הכול על נכון ולא נכון, על מותר ואסור, על מוסרי ולא מוסרי.

 

הרי, גדלתי בגישה פמיניסטית.

אני יודעת שנשים יכולות להיות מדהימות. אני יודעת שלאישה יש ערך מעבר למיניות שלה, אישה יכולה לעשות כל מה שגבר יכול לעשות בזמן שהיא פאקינג מדממת.

אני גם יודעת שעובדות מין, לא באמת רוצות את זה, הן עושות את זה כי אין להן אופציה אחרת.

 

שנתיים וחצי באקטיביזם פמיניסטי גם לימדו אותי שאי אפשר לקנות כן. כן צריך להיות אורגני או שהוא לא, ולכן עובדות מין פשוט עוברות פגיעות מיניות מסוגים שונים על בסיס קבוע, מעצם כך שהן עושות מין בשביל כסף.

 

ואני?

חחח אני לא קשורה לזה.

אני גדלתי בבית טוב, במשפחה טובה.

ישלי קצבה ועבודה.

אני לא חייבת כלום לאף אחד.

אני בוחרת מה באלי לעשות.

 

אבל אני...

אני גם באמת נהנית מזה שגברים זרים מאוננים עלי

ואני גם באמת פומבית ונהנית כשצופים בי

אני בדסמית ואני באופן אמיתי וכנה, נהנית מההחפצה שבלהיות זונה

ואני יכולה לבחור מה שבאלי

ובאלי לקבל מלא כסף על סרטון

ובאלי להיות חפץ קטן ושימושי

ובאלי שכולם יראו אותי

ובאלי לפתוח אונלי

 

אז מה עושים, כשהערכים נוגדים את כל הערכים?

לפני חודשיים. 2 בספטמבר 2024 בשעה 12:20

בואו לעקובבב

https://www.instagram.com/oliviaismm?igsh=cW1nMnlzemt0NWYz