"מישהו שידאג לי ויראה אותי קודם כל. מישהו שינחיל בי שגרה ומשמעת מותאמות אישית ושיעצב אותי למה שהוא רוצה להפוך אותי אליו" אני משיבה.
"הרבה עבודה בשביל חור. פשוט, לא מרגיש לי שאת שווה את זה." הוא משיב
וכן, הרבה פעמים, אני רוצה להיות חור לכל מי שרוצה להשתמש בי.
אבל רוב הזמן, אני בנאדם, עם מורכבויות, עם רגשות, עם חוויות, עם טראומות, עם כאבים, עם ריגושים, עם צחוק ילדי ושיחות נפש בוגרות.
וכן, מגיע לי מישהו שישקיע בי את העבודה הזאת. מגיע לי מישהו שיראה את כולי, ויאהב את כולי, ויאמין בי וביכולות והכוחות שלי. מגיע לי מישהו שאני יכולה לנהל איתו שיחות מורכבות וקשות שאשכרה יפעילו לי את המוח, מגיע לי מישהו שיתייחס אלי כמו מלכת העולם לפעמים. מגיע לי מישהו שיחבק אותי ויכרבל אותי באהבה בדסמית עדינה ורכה, ושיצליף בי ויקטין אותי באהבה בדסמית מחוספסת וכואבת וכלכך כלכך נעימה.
אני אדם שלם, ומגיע לי שיראו אותי ככזאת.
ואם אתם לא רואים את זה, אתם אלה שלא שווים את זה עבורי.
את השאלה הזו שאל האנס של איילין וורנוס לפני שהיא ירתה בו.
"את רוצה למות זונה?"
והקטע הוא, שהשאלה הזו, זו לא פעם ראשונה שאני שומעת אותה, ואני יודעת בדיוק איך איילין הרגישה ברגע הזה.
כי הוא, הוא שאל אותי את זה גם.
"את באמת רוצה למות?" הוא שאל עם סכין מוצמדת לי לצוואר. אני קשורה, אני לא יכולה להתנגד, והוא תופס אותי מאחורה, מצמיד לי סכין לצוואר ושואל.
"את באמת רוצה למות?"
ובאותו רגע, אני לא באמת רוצה למות.
לא ככה.
לא על ידי גבר שמבוגר ממני ב40 שנה, לא בגיל 16, לא ערומה וקשורה ומשומשת. לא ככה אני רוצה למות.
ואני חושבת על ההורים שלי שיצטרכו לזהות את הגופה. אני חושבת על אחותי הקטנה. על סיפורי הזוועות שהם לא יוכלו להכיל. על זה שאני, הילדה המצטיינת שלהם, הלכה לגברים מבוגרים שינצלו אותה וישתמשו בה בכל דרך אפשרית. אני חושבת ותוהה אם זה בכלל שווה את זה, אם אני רוצה להמשיך לחיות בשקר הזה.
"את באמת רוצה למות?" הוא שואל.
ואני קופאת.
אני חושבת, אבל אני קפואה ואפילו לא מצליחה לפלוט את הכן המתריס שבאלי לצעוק, או את הלא המבוהל שבאלי לזעוק.
אני קופאת.
ונכון, לא אני הרגתי אותו, אבל אני מרגישה בטוחה יותר להסתובב בעולם מאז שהוא מת.
"את מאוד מינית" אומר הבחור שמשחק לי בשדיים במסיבה, מיד אחרי שאני גונחת מכאב או עונג או סתם כדי שישמע, מי זוכר.
והערב ממשיך, ואני מוצצת בלהט וגומרים עלי ואני מרוצה.
אבל המילים האלה נשארות בראש שלי, מעין הד שממאן לעזוב.
"את מאוד מינית"
אז בואו נחזור להתחלה
אני גונחת במקומות וברגעים הנכונים, ויודעת להתקרב ולאפשר לגעת. אני יודעת להתפשט ולהמתח, יודעת להוריד מעצמי שכבות ועדיין לשמוק את כל המגננות.
אבל העניין הוא,
שלהיות מינית,
לא למדתי בגיל 16 או 20
את כל זה למדתי החל מגיל 5
ואני ככ טובה בזה וקוראת סיטואציות מיניות ככ בקלות ויודעת לצפות את הצעד הבא שלך עוד לפני שאתה חושב עליו כי הייתי צריכה לדעת לצפות את הצעד הבא כדי לשרוד, כי כל טעות גררה בעקבותיה אלימות והשפלה (ולא מהסוג הטוב), כי הייתי חייבת.
אני ככ טובה בזה שאני יודעת להיראות נהנית גם כשאני ריקה מבפנים ולא מרגישה כלום