אני כותבת

קחו תמונת ציצים ותנו לי צומי

תודהההה

בדקתי רכבות במהלך השבוע וזה הראה שבשישי יש רכבות עד 10:30

ועכשיו אני בודקת בשישי בבוקר ומגלה שבעצם אין

והאוטובוס שיוצא מתל אביב נמצא במרחק שני אוטובוסים ממני

נראלי אני לוקחת מונית לתחנת אוטובוס

די זה מגוחך בשלב הזה

שונאת תחבצ

שונאת

שונאתתתת

באלי להיות מסוגלת לבלוע זרע

באלי זרע על הלשון שלי, או עמוק בגרון שלי

למרות שהטעם דוחה, או אולי דווקא בגלל שהטעם דוחה

יש משהו משפיל ומעצים באופן מיוחד בגמירה בפה

זה לקבל את הפרס הכי מקטין בעולם

זה להיות כלי קיבול

והנה, עוד משהו שהטראומה דפקה בי

הייתי רוצה לבלוע זרע, אבל טעם של זרע שולח אותי חזרה למקומות אפלים שהצלחתי כמעט בנס לברוח מהם

הייתי רוצה שהטעם יחרמן אותי, במקום, הוא מכניס אותי לפלאשבקים

הייתי רוצה להינות מהגועל, ובמקום זה אני לא מסוגלת לשאת בו

הייתי רוצה להינות מהפרקטיקה כמו שאני נהנית לפנטז את זה

אני ככ צריכה כאב כרגע

ככה פתאום

אני לא יכולה לנשום מרוב שהדחף חזק

אני יושבת באוטובוס והעור שלי בוער למגע הזה

כל הרצון למגע רך שהיה בי שינה את צורתו לרצון בכאב

אני מתגעגעת לתקופה שיכולתי לספוג הכול

אני מתגעגעת לנשים שכבר לא מסשנות אותי 

אני אפילו מתגעגעת לגבר אחד שהפסיק לסשן

אני רוצה לבכות

מתסכול וכעס על העולם

ובעיקר על עצמי

על זה שאני אף פעם לא מספיק כדי שבאמת ירצו אותי

על זה שאני לא מיוחדת מספיק, לא מספקת מספיק, לא בעלת מספיק ערך

כי אני מישהי שכיף לשחק איתה, אבל לא לשייך

כי אני מישהי שכיף להשתמש בה, אבל לא להכנס איתה לזוגיות

כי כשאנשים רואים את הזונה הם לא רוצים אותי יותר, רק אותה

כי אף אחד לא באמת צריך או רוצה אותי בחיים שלו

כולם יסתדרו מעולה בלעדיי

כי אין לי למי לבכות כרגע שאני רוצה כאב, אין לי למי ללכת ולמי לפנות

כי אין לי מי שתפנה זמן או אנרגיה במיוחד בשבילי, אני "על הדרך"

אני לא מבינה למה כולם אוהבים אותי אבל לא רוצים אותי

זה כי עליתי במשקל? זה כי אני ככ דפוקה שאף אחד לא רוצה לקחת עלי אחריות אמיתית? זה כי אני פתוחה וכנה עם המצב הנפשי שלי? זה כי אני יותר מדי? זה כי אני לא מספיק?

אני פשוט לא מבינה מה אני עושה לא נכון

וכרגע, כשאני ככ צריכה שמישהי תצבוט לי את הפטמה או תצליף בי

אני מרגישה את הכאב המנטלי הפועם הזה

ואני רוצה לבכות

אנחנו נכנסות למועדון, יושבות לעשן, מתאקלמות לאט אבל בטוח. אני עם החצאית הקצרה מדי שלי ומרגישה את התחת שלי חצי בחוץ.

מהר מאוד היא מושיבה אותי על הברכיים ומתחילה לשחק עם הידיים והציפורניים בשיער והקרקפת שלי, בגב שלי. רגע מלטפת, רגע נועצת ציפורניים ונשימתי נעתקת, רגע שורטת ואני מתנשפת בכאב.

"זה מרטיב אותך, נכון זונה?" היא שואלת, ואני מהנהנת במבוכה.

"רוצה עוד?" היא שואלת, ואני מהנהנת בהתלהבות.

היא לוקחת אותי לאיזור של הסשנים. קושרת אותי למתקן שאפשר להשען עליו כך שאין לי הרבה לאן לזוז ולברוח כשהיא מכאיבה לי.

היא מתחילה לשרוט אותי. אני נאנחת ומתנשפת בכאב, ומביך אותי להודות שכל-כך מתרגשת, מתענגת, ונרטבת מהכאב. המגע שלה מתחלף בין ליטופים מרגיעים לשריטות מדממות ואין לי לאן לברוח, גם כשאני מנסה.

היא שולפת סכין ומעבירה אותה על גבי. אני רועדת. היא מחזיקה אותי כך שלא אוכל לזוז בכלל, וחורטת עלי לב בפינה של הגב, מעל התחת, לא עמוק מספיק כדי להשאיר צלקת קבועה, אבל כן עמוק מספיק שיישאר לאיזה שבוע. היא מקשטת אותו עם חתכים מפותלים מסביבו. היא טובלת שלי אצבעות בדם שעל הגב שלי ואומרת לי לטעום אבל מחזיקה אותן רחוקות מדי, ואני קשורה ונאבקת להגיע אליהן ללא הצלחה מרובה. היא צוחקת ומורחת את הדם על הלחיים שלי.

היא מתחילה לטפטף שעווה על התחת והגב שלי. בשלב הזה אני כבר כולי בהתמסרות ועונג. היא מתחילה לתת לי ספאנקים ואני מתענגת על הכאב המתוק. החתכים שורפים לי עם כל תזוזה של הגוף וזה ככ נעים.

באיזשהו שלב היא עוברת לעמוד מלפני, ומרימה את הראש שלי מהשיער. "מריחים אותך, את יודעת, זונת כאב קטנה?". אני מסמיקה במבוכה והיא מגחכת. היא משחררת את השיער שלי והראש נזרק חזרה קדימה. "את רוצה עוד?" היא שואלת, ואני מהנהנת. "תבקשי יפה" היא אומרת, ואני מסמיקה. "בבקשה תכאיבי לי עוד" אני אומרת, והיא מחייכת.

היא חוזרת לעבוד על התחת האדום שלי, ובשלב הזה אני כבר גונחת עם הספאנקים והשעווה. "של מי את?" היא נצמדת אלי ושואלת. "שלך" אני משיבה. 

היא משחררת אותי ומושיבה אותי על הרצפה, שעונה על קיר, עם רגליים פתוחות ועם צעצוע בידי, חושפת את החזה שלי. היא מתיישבת לידי וצובטת את הפטמות שלי. היא אומרת לי להצמיד את הצעצוע לתחתון. "אסור לגמור, חובה לגנוח. שכולם ישמעו איזה זונה מטונפת את.". אני גונחת חלש בהתחלה, ועם הצביטות בפטמות אני גונחת חזק יותר ויותר. כשאני אומרת לה שאני עומדת לגמור היא אומרת לי לעצור. אני רטובה ומתוסכלת וחרמנית ונואשת כל-כך.

היא מלטפת אותי ואומרת כמה היא גאה בי. כמה יפה ספגתי ואיך חירמנתי את כולם עם המיצג הקטן הזה בסוף. היא מחבקת אותי ואני נבלעת לתוך החיבוק שלה. 

לא משנה כמה אהבה אני מקבלת

אני עדיין מרגישה כל-כך לבד

לאחרונה הצורך בשייכות מהותי אצלי מהרגיל

אולי זה כי אני באמת מסופקת מבחינת מיניות ובדסמ, ופתאום אני מרשה לעצמי לחלום גם על משהו מעבר

באלי להיות של מישהי

הילדה הטובה שלה

הזונה שלה

בובת המין שלה

הכלבה שלה

הקטנה שלה

זונת הכאב שלה

שלה

בעיקר פשוט שלה

אני מחכה לאישה הנכונה כבר יותר מדי זמן, ואני מתחילה לחשוש שהיא לא תבוא

אני רוצה שייכות עוטפת ואוהבת ובמקביל קשוחה ולא מוותרת בכל המקומות הנכונים

אני רוצה מישהי שתלך איתי לפנטזיות הכי נוראיות שלי ותאהב אותי ותרצה לבצע בי את הדברים הנוראים הללו

אני רוצה מישהי שתאהב אותי לפני, תוך כדי, ואחרי האקט

אני רוצה לדעת שישלי מקום שאני שייכת אליו, בית (המובן המטפורי כמובן) לחזור אליו

אני רוצה להרגיש כמו טרף

אני רוצה חוקים ומשמעת ומסגרת

אני רוצה שתגן עלי, גם מעצמי כשצריך

אני רוצה להרגיש את הטלפיים שלה נעוצות לי בגב גם כשהיא לא פה פיזית

אני רוצה בדסמ עמוק, כנה, אמיתי, קשה, אוהב

אני רוצה את המעבר הזה

ואני לא יודעת אם הוא אי פעם יגיע שוב

מתזכרת בתחרות המאוננים שלי 🥳

אני יודעת שזה שונה מהתוכן הרגיל שלי אבל זה לא בדיחה או משהו, אני סופר רצינית, מחכה לתמונות ופנטזיותתת ♥️

החוקים לתחרות פה:

https://thecage.co.il/blog/userblog.php?blog_id=161931&postid=1820158

אז אני לוקחת השראה מטיזי ופותחת תחרות מאוננים! 🥳

אז החוקים הם כאלה - יש לכם עד ה-10.2 בשעה 21:00 בערב לשלוח לי תמונה של הזין שלכם עומד ממני (זה יכול להיות מתמונה שפרסמתי, מטקסט שכתבתי, או סתם מפנטזיה במחשבות שלכם שאני מעורבת בה), לספר לי מה העמיד אותו, ולשתף אותי בפנטזיה עלי שהביאה אתכם בסוף לאורגזמה.

נקודות יינתנו על יצירתיות, על כמה הפנטזיה מחרמנת אותי, ועל פירוט ועומק בטקסט.

הזוכה יקבל לעשות איתי וידאו שבו אני רואה אותו מאונן והוא שומע אותי גונחת.

בהצלחה 😘

אני ככ צריכה מגע היום

פשוט מגע אנושי

חיבוק, ליטוף, נעים בגב

מגע רך

אני מרגישה לא כמו עצמי, ממתי אני רוצה מגע רך?

אני ככ צריכה שמישהי שאני מרגישה בטוחה איתה תעטוף אותי בחיבוק שלה ולא תשחרר 

כולם משחררים בסוף

ואני מתרסקת

אני פשוט מתרסקת