אני כותבת

למה אני הורסת הכול ופוגעת בכל מי שאני אוהבת?

מסקנות:

כל הגוף כואב לי הבוקר

לא בטוחה אם אני מאושרת או סובלת

אבל היי ישלי שריטות ממש יפות בגב ואתמול נכנסתי לספייס ממש טוב וקיבלתי אפטרקר מדהים והיה לי מושלם

כמו כן אסור לי לגמור עדיין

אני חרמנית

ומתוסכלת

ובאלי להיחנק על זין או על סטראפ

וזיון תחת טוב

ואין לי את זה בקרוב

בגדול אני בטוב

אני גמורה אבל בטוב

היא מושלמת

וכיף לי איתה

והיא מכניסה אותי לספייס מהמם

ופשוט תודה לה ♥️

היא אסרה עלי לגמור

אמרה שתחליט אם יום או יומיים ולא עדכנה אותי עדיין אבל אפילו יום לא עבר

ואני ככ חרמנית וככ רוצה

אני עדיין מרגישה את השריטות שהיא פצעה בגבי

אני נואשת לשימוש שלא יגיע בקרוב

להיחנק על זין או על סטראפ

ככה זה כשאני חרמנית

ואני לא יכולה לעצור את זה 

ואני ככ מתוסכלת

אני רק רוצה להרגיש בסדר עם להיות חרמנית

אני מתגעגעת לכאב מנטלי

אני שונאת את הכאב הזה, באמת

אני שונאת את זה שכל הגוף שלי שורף ממנו

אני שונאת את זה שככ קל ללחוץ לי על הנקודות הרגישות

ואני שונאת את עצמי על כמה שאני אוהבת אותו 

אני מתגעגעת לתחושה שאני כלום בשביל מישהו

שלא רואים אותי ואת הצרכים שלי

שזה סביבו

ואני גם פוחדת מהתחושה הזו

כי מעולם לא הצלחתי לחוות אותה במרחב בריא

אני מכירה אותה רק מאונס ומקשרים רעילים

אני מתגעגעת ללשנוא את עצמי על זה שזה מרטיב אותי

אני מתגעגעת ללבכות ולהירטב מזה

אני מתגעגעת לתחושה שהגוף שלי בוגד בי, שהכוס שלי בוגד בי

אני רוצה להתגעגע גם לאפטרקר שאמור להגיע אחרי, אבל אף פעם לא חוויתי אותו באמת

אני מתגעגעת לחוסר האונים, לבושה, לכעס על עצמי שאני נכנעת לזה

אני מתגעגעת ללעשות דברים שאני לא רוצה, אני מתגעגעת ללפנטז על זוועות

אני מתגעגעת לתחושה של הסיבתיות לכאב המנטלי שאני חווה כל הזמן

אני מתגעגעת לתחושה של הבחירה

אני מתגעגעת ללהרגיש שאני מעל הכול

לכמה דפוקה זה הופך אותי?

אנשים צריכים להקשיב לתחושות בטן שלי יותר

אני ככ מכירה רעל מקרוב שאני מזהה אותו עוד לפני שאני יודעת לשים עליו את האצבע

אני רואה איך דפוסים של אנשים יכולים להעיד על פרובלמטית

ואף אחד לא מקשיב לי

ובסוף אנשים נפגעים

אני ממש בחרדת נטישה

בלי שום סיבה טובה

מרגיש לי שכולם עוד רגע עוזבים

או עזבו כבר

-לילי

הייתי לתקופה בתכנית למכורים למין

הייתי בתקופה מאוד מבולבלת, ממש אחרי פרידה שהיתה לי לא קלה, כשיצאתי מטיפול מאוד אינטנסיבי שגרתי בו, והדבר היחיד שעזר לי להתמודד היה מין

ולא מין מהסוג הבריא

מין שלא ידעתי לקרוא לו ככה אז, אבל היווה עבורי שחזורי טראומות

איכשהו, עם כל הסבל שהטראומות שלי היו וגרמו לו, הן הדבר שמרגיש לי הכי בטוח בעולם

יש שיר שאני אוהבת שאומרים בו

Show me your worst, show me your cursed, tell me the truth

תראה לי את הכי גרוע שלך, תראה לי את החלקים המקוללים בך, ספר לי את האמת

והקטע הוא, שזו מרגישה לי האמת

כשאנשים משתמשים בגוף שלי בניגוד לרצוני כי אני לא מצליחה להגיד לא, כשאנשים מבצעים בי מעשים שלא ייעשו, כשאנשים ממשיכים גם אחרי הלא - אני מרגישה שהם מראים לי את עצמם בצורה הכי חשופה וכנה שלהם

אני מרגישה שהם אמיתיים איתי, שאני זוכה להכיר את הגרסא המקוללת שהם מסתירים מהעולם

אני מאמינה לזה

לטוב אני לא ככ מאמינה, וגם כשאני מאמינה לו, אני פוחדת כל הזמן מהרגע שייגמר

טוב מרגיש לי מסוכן

כשאין לי מה להפסיד זה קל יותר להתמודד, כשאני בתחתית

אבל כשטוב לי? כשטוב לי ישלי מה לאבד, וזה ככ יכאב לחזור משם למקום שבו אין לי מה להפסיד, שלפעמים אני מעדיפה לא לחוות את הטוב הזה מלכתחילה כדי לא לחוות את האובדן שלו

בכל מקרה, נכנסתי לתכנית למכורים למין

והתכנית הזו דופקת אותי עד עכשיו, שנה וחצי אחרי שעזבתי

הם הפכו דברים שלא היו בעייתיים לבעייתיים, וגרמו לי לעשות דימוניזציה לדחפים המיניים שלי

אני עד היום מרגישה אשמה כל פעם שאני חרמנית לבד

אני עדיין מרגישה אשמה ופוחדת כשאני מפנטזת דברים מזעזעים, גם אם אין לי שום כוונה להגשים את הפנטזיות הללו לעולם

אני עדיין פוחדת מעצמי ומהרצונות והתשוקות שלי

אני עדיין מרגישה אשמה וגועל מעצמי אחרי סקסטינג

אני עדיין מחזיקה את עצמי שעות שלא לאונן לפני שנוגעת בעצמי

ואני חרמנית ורטובה כרגע, ואני שונאת את עצמי על זה, במקום לשמוח על זה שהגוף שלי מתפקד ובריא

אני מתאפקת שלא לאונן

אני מחזיקה את עצמי

אני שונאת את זה ואת עצמי על זה

וזה ככ מתסכל, כי אני לא הייתי ככה

אני אהבתי לאונן

עכשיו זה רק לגמור ולסיים עם זה כמה שיותר מהר

אני הייתי מרגישה טוב עם עצמי אח''כ

עכשיו אני נגעלת מעצמי 

אני הייתי יכולה לחוות אינטימיות דרך טקסט והקלטות ותמונות הסרטונים

עכשיו אני מרגישה בדידות עמוקה

הם דפקו אותי, וכרגיל, אני צריכה לשאת בהשלכות ולחיות עם הנזק

אני לא יודעת איך לתקן את זה

אני פשוט לא יודעת איך לתקן את זה

היה לי יום מזעזע בעבודה

ויש גשם

ואני רק רוצה להגיע הביתה ולעלות לחדר שלי ולנעול את הדלת ולעשן במרפסת ולהכנס למיטה ולא לצאת עד מחר

ובמקום זה ישלי פגישה עם המתאמת טיפול עכשיו

ובאלי לבכות

וגם עוד מרחב בטוח הפך לפחות בטוח עבורי לאחרונה 

ופשוט נמאס לי

אני עייפה, אני עצבנית, אני מוצפת

אני רוצה לנשום ואין לי אוויר

אני שונאת הכול ואת כולם

אם הפחד הכי גדול בחיים שלך הוא שהילד שלך יהיה חלק מהקהילה הלהטבית או אפילו באופן ספציפי טרנס

אז החיים שלך מה זה קלים

ממש דבש

ולא נתקלת מימיך בשום דבר קשה באמת

ולכן אתה ככ שיפוטי כלפי אנשים שכן עוברים שיט ולוקח את הצד שמעביר אותם שיט

פשוט אין לך ממה לפחד באמת אז המוח שלך ממציא שטויות כדי שתקבל עוד כוח ופריווילגיה למול אוכלוסיות מוחלשות

ברגעים כאלה, אני ממש מאחלת בלב לאנשים דברים רעים

לא כי מגיע להם לעבור רע, פשוט כדי שיגלו כמה העולם הרבה יותר גרוע מהפחד הכי גדול שלהם, ויתאפסו על עצמם

פשוט תתאפסו על עצמכם, גאד