אני כותבת

"טוב אז אתמול צפיתי בסשן של המלכה חושן. מפה לשם כתבתי על החוויה שלי כצופה והיא ביקשה שאפרסם את זה, so here we go"

"אני חושבת שדיברנו קצת" היא אומרת ומתיישבת מולי. "אני חושן", היא מוסיפה, ואני מזהה.
"כן, כיף לראות אותך!". אנחנו מחליפות כמה מילים ואני מוציאה מחברת ועט, מתכוננת לערוך את התצפית שאני צריכה ללימודים.
"מוזמנת לכתוב עלינו" היא אומרת, "יהיה לך הרבה מה לכתוב.".

היא והנשלט שלה הולכים לעשות סיבוב וכשהם חוזרים הוא כבר עם קולר ורצועה. "כיף לו" אני חושבת, ומיד מזכירה לעצמי שבאתי הפעם למטרות מחקר ולא משחק. עד שאני מצליחה להרגיע את עצמי הם עוברים לידי והיא מלטפת את הראש והלחי שלי. המגע שלה כלכך נעים ואני מתרגשת. "מוזמנת לבוא לצפות בהופעה" היא אומרת.
"איפה תהיו?" אני שואלת.
"על הבמה." היא משיבה, ואני נשארת לשבת, צופה בהם עולים לבמה מהפינה הרגועה שמצאתי לעצמי.

היא יושבת על כסא שנראה פחות או יותר כמו כס מלוכה, והוא לרגליה. אני רואה אותו מתחיל לנשק את כפות הרגליים שלה, ועוברת להסתכל על ההצלפות שקורות בקדמת הבמה. מהר מאוד אני רואה אותה מצטרפת ומצליפה בבחורה שנאנחת בכאב (וכנראה גם עונג). אני לא יכולה שלא לחשוב כמה הייתי רוצה להיות הבחורה הזו, נרטבת מהמחשבה על הפומביות והכאב. הנשלט שלה מחכה לה על הברכיים וגם בו אני מקנאה, חושבת איזה כיף זה בטח לראות את השולטת שלך מצליפה במישהי. היא עוברת להצליף קצת בו ואני צופה בכל תנועה שלה, כמעט מרותקת. אני שמה לב איך הרגל שלה מתקפלת טיפה כשהיא מצליפה, איך היא משחקת עם העוצמה של ההצלפות, איך היא מעבירה את הפלוגר על הגוף שלו בין לבין.

באיזשהו שלב השולט השני שעל הבמה מתחיל לטפטף שעווה על הנשלטת שלו והיא מצטרפת, משחקת עם הנרות מעל הגוף שלה. אני רואה את התגובות של הבחורה ומרגישה את החוטיני של נספג. מזמן ויתרתי על הנסיון להיות מקצועית ומרוחקת מהסיטואציה ובשלב הזה אני פשוט ממוקדת בחוויות של הנשלטים על הבמה.

"היית מהממת" אני אומרת לה לקראת סוף הערב.
"היית עומדת בכל ההצלפות הללו?" היא שואלת.
"נראלי שכן, יש לי סיבולת די טובה להצלפות" אני משיבה כמעט בהתגרות.
"אולי נבדוק את זה מתישהו" היא אומרת.
"בואי" אני משיבה, לחלוטין בהתגרות בשלב הזה, ודרכנו נפרדות.