הפנטזיות שלי מפחידות אותי לפעמים.
היום הוא מהימים שאני פוחדת לאונן כי אני פוחד מהמחשבות. פוחד ממה שמרטיב אותי ומחרמן אותי. מתבייש בזה.
אני מתבייש שאני נרטב מהמחשבה שיכריחו אותי למצוץ לגבר. או לכמה גברים. אני לא נמשכת לגברים, בכלל. ודווקא בגלל זה, המחשבה שישתמשו בי להוראת מישהי כלכך מחרמנת אותי. המחשבה של לעשות משהו שאני לא באמת רוצה בשביל מישהי מחרמנת אותי. אני רוצה את השחרור וההתמסרות שזה דורש.
אני מתבייש להודות שאני רוצה שכולם יראו אותי חוטפת מכות, כמה שיותר מהן. שאני רוצה שישתמשו בתמונות שלי ויתחרמנו מהן. שאני רוצה להיות צעצוע שימושי.
אני מתביישת שאני מפנטזת לפעמים על הגברים שאנסו אותי. משהו בשחרור השליטה המלא שחוויתי שם מחרמן אותי. כמה דפוקה את צריכה להיות כדי לפנטז על אונס אמיתי? אני מרגישה שורדת האונס הגרועה ביקום. כשזה קורה אני מסיימת לאונן בהתקף חרדה, מבועתת מהמחשבות של עצמי. האם יש בי חלק שרוצה שזה יקרה שוב? אני יודעת שאני לא רוצה להיאנס שוב, אז למה אני מפנטזת על זה ברגעים הכי חייתיים שלי? איך אני מוצאת את עצמי גומרת מהמחשבה על כל הדברים הנוראיים שעשו לי או הכריחו אותי לעשות לעצמי?
אני פוחדת מהפנטזיות של עצמי. הלוואי שהייתי יכולה לפנטז על דברים נורמליים. על איזו בחורה חתיכה שיורדת לי, או רוצה שארד לה. על אקטים עדינים ורגועים. על דברים שפויים.
אבל אני לא.
ואני כלכך פוחדת מהפנטזיות שלי.
תודה על קריאתכם של עוד פינת שיתוף יתר שלי 🥰
