הסשן עצמו בפסקה הבאה, למי שמתחשק לדלג.
אני רוצה לכתוב על הסשן, והמילים לא באות.
אני סובלת מהפרעה נפשית דיסוציאטיבית שגורמת לי בין היתר לפערי זכרון, וזה כלכך מתסכל.
אני רוצה לכתוב על הסשן.
יש לי זמן פנוי לכתוב על הסשן.
היה סשן מדהים כלכך ואני רוצה להראות למיס הערכה באמצעות המילים שלי.
והמילים לא באות. הזכרונות קטועים ומטושטשים ואני לא יודעת איך להתחיל לתאר את כל מה שהיה שם.
אני זוכרת נקודות. קטעים של שניות.
אני זוכרת שהיא שמה כפפה ונתנה לי למצוץ את האצבעות, ואז ירקה לי על התחת והכניסה אצבע ראשונה, את ההכי קטנה, כי זו פעם ראשונה והחור שלי הדוק וצר.
אני זוכרת שהיו בתוכי שלוש אצבעות וגמרתי.
אני זוכרת שהיא הכאיבה לי עם כפית קוקטיילים שיש לה צד דוקרני. אני זוכרת את עצמי גונחת מכאב ומעונג.
אני זוכרת את ההצלפה של הכאבל שהתקפלתי ממנה מכאב, ואת החיוך שזה העלה לי על הפנים.
אני זוכרת שהיא נתנה לי לספור עשר הצלפות בכל צד של התחת, וכמה כאב לי וכמה התאמצתי לא לזוז.
אני זוכרת את החיבוק שלה, ואת הבטחון שהרגשתי בתוכו.
אני זוכרת את הבטחון שהרגשתי תחתיה.
אני זוכרת את עצמי מלקקת את חור התחת שלה. אני זוכרת כמה קטנה הרגשתי כשעשיתי את זה, כמה הרגשתי מושפלת וחסרת ערך ועם זאת הכי חשובה בעולם.
אני זוכרת את עצמי מלקקת רטיבות מהירך שלה, וכמה המיצים שלה טעימים.
אני זוכרת את עצמי מלקקת את הכוס שלה.
אני זוכרת אותה יושבת לי על הפנים ומצלמת את זה. אני זוכרת שהיא מראה לי את הסרטון ואומרת "תראי, את בפורנו, כמו שרצית!". אני זוכרת כמה מושפלת הרגשתי באותו רגע. אני זוכרת כמה רטובה הייתי.
אני זוכרת כמה נעים ובטוח המגע שלה, יותר משל כל אחד.ת אחר.ת בעולם.
אני זוכרת כמה אני סומכת עליה.
אני זוכרת כמה אני חשובה לה.
אני זוכרת שהיא אוהבת אותי ולא מוותרת עלי.
אני זוכרת שאני גאה להיות הזונה הטובה של מיס.
