"מיס אני יכולה בבקשה לצאת הערב לדנג'ן?" אני שואלת. "כן" היא אומרת עם חיוך קצת עקום שמבשר שהסתבכתי בצרות. היא מתכננת משהו.
אני מתארגנת, לובשת את החצאית הקצרה מדי שלי ואת חולצת הרשת האדומה. פרפרים של התרגשות וחרדה ממלאים את בטני ואני מנסה להסיח את דעתי ולהתעסק בהתארגנות.
אני מגיעה לדנג'ן מוקדם, ממש עם הפתיחה. אני עושה סיבוב, אומרת שלום למי שאני מכירה והולכת לעשן גוינט. המבט שלי נפגש במבטה של בחורה לא מוכרת ואני ממהרת להסיט את מבטי. בזווית העין אני רואה אותה מתחילה לצעוד בנחישות לכיווני, ואני בקושי מספיקה לסובב את הראש והיא כבר עומדת לידי. "אוליביה" היא אומרת "מיס שלחה אותי לשחק בך.". כמעט כאילו את צופה בנו מגיעה לטלפון שלי הודעה "את שלה עד 2. תהני".
אני מהנהנת בחשש לבחורה הזרה שמולי, מכינה את עצמי לציית לה בעיוורון בו אני מצייתת למיס. היא עונדת רצועה לצווארי המקולר ומובילה אותי לספה. היא מנחה אותי להשען קדימה ומתחילה להצליף בי, בהתחלה בעדינות ובהמשך באגרסיביות שלא תתואר. אני מאפשרת לעצמי להשתחרר ולהינות מהכאב, יודעת שאת שלחת אותה אז היא בטוחה. אני מתחילה לגנוח והיא שומעת וצוחקת עלי שאני פתטית, הרי מרביצים לי ואני גונחת. אני סופגת את ההשפלה ומרגישה את התחתון שלי נספג במיצי כוס. אני יודעת שצופים בנו אנשים ומצטרפים לגיחוך שלה, מה שמשפיל וכמובן גם מרטיב אפילו יותר.
כשהיא מסיימת, כל הגוף שלי רועד. היא מחבקת אותי ואומרת שהייתי מדהימה ומיס תהיה גאה בי, ואני גאה בעצמי שהצלחתי לעמוד במשימה ולהשתחרר ולסמוך.
