אני תוהה הרבה לאחרונה אם יש מישהו שבאמת אוהב אותי
המלחמה הזו מביאה איתה המון בדידות, אני רגילה לעבוד ולראות ילדים שהם פשוט שליחי אהבה ואנשים בכללי ופתאום אני פיזית לבד
וזה גורם לי לתהות
האם יש מישהו שבאמת אוהב אותי?
אני יודעת שאוהבים את המסיכה שאני שמה
אני יודעת שאוהבים את הבחורה שמחייכת ושותקת כשפוגעים בה ובאנשים שהיא אוהבת
אבל האם מישהו יכול לאהוב אותי ללא תנאים?
אהבה כזו שחוצה מימדים, שבאמת לא תלויה בדבר
אם הייתי משתנה, האם עדיין היו אוהבים אותי?
כי אני רוצה להשתנות
אני לא רוצה לחיות אומללה לנצח
וזה אומר שאני צריכה להשתנות
האם יאהבו גם את מי שאהפוך להיות?
האם יאהבו אותי כשאגיד את האמת? כשלא אפחד?
האם יאהבו אותי כשאעמוד על שלי?
האם יאהבו אותי מספיק כדי לכבד את הגבולות שלי, גם אם הם לא מובנים?
האם יאהבו אותי מספיק כדי לקבל את ההשתבללות שלי ולהיות שם כשאני יוצאת מהקונכיה?
אני רק רוצה חיבוק
אחד נטול אינטרס
אחד שאני מרגישה בטוחה ואהובה בו
אחד שאני מרגישה שרואים אותי בו, ולא בורחים
אני מאוכזבת מעצמי, שאני מתפשרת על עצמי ועל הדברים שחשובים לי
בשביל חיבוק מזויף
אני מאוכזבת שלפעמים מגע שטחי נעים יותר מבלי מגע בכלל
אני רוצה להיות חזקה מספיק לעמוד לבד
אני רוצה לא להצטרך שיאהבו אותי
אבל אני צריכה, ואני לא בטוחה שישלי את זה