אני מבינה שאני צריכה ללמוד להתמודד עם הטריגרים שלי
ואני עושה את זה, עקב בצד אגודל
אבל מה עושים כשהכול טריגר?
כשאת נאנסת פעם אחת יש דברים מסויימים שמטרגרים אותך. בפעם השניה מתווספים דברים, אבל מה קורה בפעם ה50? ה100? ה1000?
כשאת עוברת התעללות מינית ממושכת, הכול טריגר
ללכת לשירותים זה טריגר, קוצר נשימה הוא טריגר, להתקלח הוא טריגר
הגוף שלי הוא טריגר
אני טריגר
וכשאני הטריגר של עצמי, אני לא יכולה לעשות חשיפה הדרגתית
אני לא יכולה ללמוד לשלוט בתגובות שלי בצורה הדרגתית
כי אני כל הזמן חשופה לטריגרים
אני 24/7 בטריגר
אז רוב הזמן, אני שולטת בתגובות שלי
ואז טריגרים מצטלבים
אני במקלחת, וזה טריגר ל10 אירועים שונים
וגם הגוף העירום שלי הוא טריגר לעוד מאות
להעביר יד על איזורים מסויימים כדי להסתבן זה עוד המון
ופתאום אני כבר לא יכולה לשלוט בתגובה שלי לטריגר
כי יש כל-כך הרבה טריגר וכלכך מעט ממני
ומה עושים כשלדאוג לעצמי זה טריגר?
עצם הקונספט, של לטפל בעצמי, של לדאוג לעצמי, הוא טריגר
אז לארגן לעצמי אוכל זה טריגר, וצריך לעשות את זה כמה פעמים ביום
ולהתקלח, ולחפוף, ולעשות כביסה, ולהחליף בגדים
אלו דברים שצריך לעשות באופן שוטף
אני לא יכולה להתמודד איתם בצורה מבוקרת כשאני מוכנה אליהם מנטלית, אני צריכה להתמודד איתם כל פעם שאני רעבה
ואז אני מדלגת על ארוחות, כי לבשל זה קשה מדי
ואז אני מזמינה וולט כי אין לי היום את הכוחות להתמודד עוד פעם עם עוד טריגר, ואני צריכה לאכול משהו
ואז אני מוותרת על מקלחת, כי בישלתי היום, ואני לא יכולה גם וגם
אתם רואים לאן זה הולך, כן?
אני לא בהימנעות
אין לי את הפריווילגיה להמנע מהטריגרים שלי
אני מתמודדת איתם 24/7, אני מתמודדת איתם בכל נשימה
השאלה היא לא האם להתמודד, אלא עם כמה במקביל אני מסוגלת להתמודד
ואני חייבת לבחור את הקרבות שלי כדי לנצח במלחמה
והמלחמה הזו, היא מלחמה על החיים שלי
אני לא יכולה להרשות לעצמי להפסיד